P.S. I Hate You hebrew

פרק 38

גיחכתי, עיניי רומזות שעשוע. "זה לא היה סיפור גדול, בסדר?"

"כן זה כן! אלוהים, הם מכעיסים אותי.."

חייכתי אליו.

הוא נאנח, מניד בראשו. "עוד פעם אחת עם הפפראצי האלה, אני.. אני שובר להם את המצלמות."

צחקתי. הוא ידע בדיוק שהוא לא יכול ללכת מכות עם אף אחד מהם או שזו תהיה עוד בעיה עם הפרסום שלו.

"כן, זה ישנה משהו." אמרתי בציניות, מרימה את גבותיי.

הארי חייך. "אני מרגיש יותר טוב עכשיו."

"לגבי מה?"

"את יודעת, איחוד עם אחותי ואמא שלי.. זה גרם לי להרגיש יותר טוב לגבי דברים."

חייכתי. "אני ממש גאה בך שהצלחת לגרום לעצמך לעשות את זה."

"כנל לגבייך."

השתתקתי, מסתכלת מחוץ לחלון. תוך כמה רגעים, המטוס התחיל לזוז.

ולפני שידעתי, מצמצתי, ואז דמעה זרמה במורד לחיי.

"אתה יודע, אני מתגעגעת אליהם הארי." לחשתי, משפילה את מבטי בשפתיים רועדות. "אני מתגעגעת אפילו לעובדה שהיה לי הורים. הרגשתי כל כך לבד." בכיתי, לא מצליחה להביא את עצמי למצב שבו אני מסתכלת עליו.

אבל עיניו היו עליי, הרגשתי את זה.

"אני כל כך מצטער." הוא מלמל, ידו מעל שלי והרמתי את מבטי באיטיות.

"אבל לא הייתי לגמרי לבד. כי אתה פה. וטיילר. והאנה. והבנים." התחלתי לציין את האנשים שחשובים לי.

הארי חייך. "את אף פעם לא לבד, בסדר? תזכרי את זה."

.

.

.

.

.

ניו יורק הייתה מחזה יפה - טיימס סקוור ליתר דיוק.

אני והארי בדיוק הגענו, שוב אחרי טיסה ארוכה נאנחתי.

"אז מה את רוצה לעשות לפני הערב?" הוא חייך.

"אפשר אולי לתפוס תנומה? הארי, אני כל כך עייפה. והרגליים שלי מרגישות כאילו שהן הולכות ליפול." נהמתי.

הוא צחק. "בלו, נראה שיש לך מקרה חמור של ג'ט לג."

"אתה גורם לזה להישמע כאילו זה דבר רע." גיחכתי, מפהקת.

"ההנהלה רוצה שנלון במלון מסוים, אני לא יודע למה, אבל כן. נוכל.. לתפוס תנומה." הוא אמר באי נוחות, חייכתי.

"את רוצה שאני אסחוב אותך?" הוא שאל בפשטות, וחייכתי, מהנהנת.

"אני יכולה לנסות לעלות על הכתפיים שלך?" שאלתי.