------------------------
אין לי מה לומר חוץ מסורי סורי וסורי!!!..
______________________________
-------------------------
מהפרק הקודם:
"השם שלי הוא אנאבל...אבל אתה יכול לקרוא לי אנה." אני מציעה בחביבות עם חיוך קל והוא רק מסתכל עליי ולא אומר או נותן לי הבעה כלשהי.
"אתה רוצה לומר לי את השם שלך?" אני מציעה ברוך, אך הוא מניד בראשו.
"אתה רוצה לספר לי מה אתה עושה כאן?" אני שואלת בהיסוס, לא בטוחה אם אחרי התגובה שלו לשאלה הקודמת שלי יהיה חכם מצידי לשאול אותו עוד משהו.
הוא שולח את מבטו קדימה,
"את באמת חדשה כאן..." הוא ממלמל לעצמו ועובר להסתכל עליי.
"כמה זמן ישלך?" הוא שואל בשקט ואני חושבת לרגע על השעה המאוחרת שבה זאק אמור לחזור ושולחת לו חיוך קטן.
"מספיק זמן"
-------------------------------------------
הילד הקטן שלח לי חיוך והתחיל לגרור את עצמו בישיבה עד שהגיע לתחילת המדרגות, משתמש במדרגות בשביל משענת.
אני עשיתי כמותו בעוד הכלב השחור עבר לשבת ליד הילד, מזדחל תחת ידו בשביל שהילד יוכל ללטף אותו - ואכן הילד הבריש את פרוותו בעזרת ידו.
"עברתי לכאן לפני שבוע..." הוא מתחיל לספר, מבטו על הדלת מול גרם המדרגות, לא בגלל שהוא מתחמק ממבטי, אלא בגלל שהיה נראה שהוא מנסה להיזכר ולמצוא את המילים המתאימות בשביל לספר את סיפורו.
"זה היה יום רגיל, שום דבר לא היה שונה במיוחד. אבא שלי- מקס, עבד עד מאוחר ואמא שלי-הולי, נשארה בבית כי היא הייתה חולה." חיוך קטן מבזיק על פניו, אך גם עצב, זה גורם לי לתהות על ההמשך.
'מה קרה להם?' המילים רצו לצאת מראשי, אך לא נתתי להם והשארתי אותם שם. אני לא רוצה להפחיד את הקטנצ'יק, חוץ מזה שהוא אפילו לא חייב לספר לי מה קרה להם. אז אני שותקת וממשיכה להקשיב בסקרנות לכל מה שיוצא מפיו.
"אבא חזר מוקדם אותו יום בגלל אמא...וגם הלכנו לישון מוקדם." עיניו מתכווצות עם כל מילה, אך הוא ממשיך לספר, כאילו הוא נמצא בעולם אחר לגמרי.
"א-אני...אני ישנתי איתם אותו לילה בגלל ח-חלום רע שהיה לי לילה לפני." הוא מגמגם, מפחד שאני אשפוט אותו, אבל חיוך קטן הופיע על פניי אפילו בלי ששמתי לב.
"ומכאן הכל נראה לי כמו חלום...כמו עוד סיוט, רק יותר נורא...ממש נורא." עיניו חוזרות להתכווץ והחיוך יורד ומתחלף במבט מבועת.
"צעקות של הוריי העירו אותי משנתי ואני הבחנתי באש שפתאום הופיעה, אש איומה, אש שהייתה כל-כך גדולה עד שהעשן שיצא ממנה היה כבר בכל החדר." אני מנסה לתאר את המצב ומזדעזעת עקב דמיוני ונראה שגם הוא עקב זיכרונו.
"הכל היה סגור, הדלת שהייתה פתוחה לפני שהלכנו לישון וגם החלון...לא היה מקום שאליו היה אפשר לברוח." עיניו מתחילות לנצנץ ואני תוהה אם כדאי לעצור אותו כבר עכשיו, אבל כשאני מנסה הוא עוצר אותי עקב דיבורו השוטף.
"בחיים לא ראיתי אש כזאת...הכל עף והתקלף, נפל מהתקרה עלינו."
"אתה לא חייב להמשיך לספר, אתה יכול לעצור עכשיו." אני אומרת בשקט, נושכת את שפתיי ומניחה יד אחת על פניי, מכסה את אפי ואת פי.
YOU ARE READING
נבואת הערפדים- הנבחרים
Vampireכאשר הנבואה מתעוררת בפעם הראשונה אף אחד לא נשאר בטוח. הנבואה משנה הכל. מחיי אדם לחיי ערפד. הכל הולך להשתנות... . חייה של אנאבל, שעד כה היו רגילים, הולכים להתהפך לקצה בכל המובנים. הנבואה זה רק ההתחלה... היא הולכת לגלות את האמת על עצמה ועל הקרובי...
