פרק 1

34.8K 949 200
                                    

״מייגן! תתעוררי!״ אמט קרא בקול והעיף לפרצוף כרית שהעירה אותי,

״מה אתה רוצה פיצי?״שאלתי מודעת לעובדה שהוא שונא שקוראים לו פיצי,

״תפסיקי לקרוא לי ככה אני קטן ממך רק בשנה וחוץ מזה אנחנו מאחרים לבית ספר אז יאלה קומי!״ קרא בקול לתוך אוזניי מה שגרם לי להתהפך לצד וליפול על הרצפה, נאנחתי בכאב וקמתי בחוסר חשק מהרצפה הקרה,

״אבא לא קם?״שאלתי בטיפת תקווה, בקשה שהוא קם וכבר הלך לעבודה! עברו עשר שנים מאז מות אימי ומאז אבי לא חזר להיות האבא שקם כל בוקר והולך לעבודה,לא האבא שתמיד שמח לא משנה מה,פשוט נהפך לאבא אחר, מאז אני סוג של מגדלת אותי ואת אמט, אני דואגת שיהיה לו מה לאכול בבית ספר ומכינה לו ארוחות בוקר ואני עובדת בשביל לפרנס את הבית, לא מפטרים את אבי מעבודתו כי מרחמים עליו, הוא הולך מתי שיש לו חשק לצערי הרב.

״לא״הוא אמר מאוכזב וזה שבר את ליבי, אחי רק בן חמש עשרה ובמקום לשמוח ולהנות הוא מתאכזב כל פעם מחדש,

״אז קדימה למה אתה מחכה אני לא מתכוונת לקבל ריתוק בגללך?!״אמרתי בכעס מזוייף והוא חייך,

״רגע״ אמר כשעצר על סף דלתי,״ככה את מתכוונת ללכת״ וחייך שהסתכל על בגדיי רק אז החלטתי להסתכל על בגדיי המלוכלכים מצבעים, אני ממש חייבת להפסיק לצייר בלילה,

״נו אני אחליף, לך תחליף בגדים כבר!״קראתי בקול וחיוך, הוא גיחך ויצא מחדרי לכיוון חדרו, יצאתי מחדרי לכיוון חדר האמבטיה והשירותים היחידים בבית, אנחנו לא המשפחה הכי עשירה באזור אבל לפחות אנחנו שורדים,צחצחתי במהירות את שיני ושטפתי את פניי בחוזקה מורידה כל כתם צבע שהחליט להיות על פניי,סידרתי את שיערי לזנב סוס גבוה וגלי,התקדמתי במהירות לחדרי, מורידה ממני את החולצה הלבנה המלוכלכת והמכנס שנהפך לצבע אחר לגמרי, הוצאתי מהארון חולצה לבנה פשוטה ונקייה ואוברול בצבע ג׳ינס והתלבשתי במהירות, אני אף פעם לא משקיעה יותר מידי לבית ספר כאילו למה? אני צריכה לבוא עכשיו עם שמלה רק בשביל המנהל שלא עושה כלום למען בית הספר?! יצאתי מחדרי כשתיקי על כלפיי והתקדמתי למטבח שהיה מחובר לסלון,

״אמט!״קראתי בקול, אני לא מתכוונת לקבל ריתוק בגללו!

״אני בא! אני בא!״קרא מחדרו שהיה די קרוב למטבח, שנהפכנו לשני ילדים ההורים החליטו שלא לשים אותה באותו חדר כדי שלא נריב אז הם בנו לו חדר שהיה קרוב לסלון,הכנסתי כל ספר שמצאתי על השיש, וואו אני ממש חייבת להתחיל להשקיע בלימודים,

״גן גן אני רעב!״אמט קרא בכינוי החיבה שאין לי מושג איך בכלל הוא הגיע אליו!

The Bet-hebrewWhere stories live. Discover now