תמונה

XVI

לפני עשר שנים: ג׳ולייט כותבת בפעם האחרונה ביומן שלה, לאחר המקרה עם דניז.
לפני שמונה שנים: ג׳ולייט נפגשת עם ג׳ים בפעם האחרונה ומספרת לו הכל.
לפני חמש שנים: ג'ולייט מזייפת את מותה.
לפני ארבע שנים: כריס מסיים תיכון, הפעם האחרונה שבה הוא רואה את ג׳ולייט.

ϟ ϟ ϟ

"אין לי אח..." אומרת כריסטי כשהיא שמה לב מעבר לכתפו, לאביה שמתקרב אליהם.

"אבא, זה אכן אחי?" היא הצביעה על דיירון, שחייך כשהוא שמע את שאלתה.

"מתוקה, גם אני הופתעתי לראות שהוא חזר... תסלחו לי לרגע, יש לי שיחת טלפון חשובה."

ϟ ϟ ϟ

כריסטי נזכרה שהיא צריכה להחזיר תשובה לאיימן. לא היה לה מצב רוח בכדי להיפגש איתו ועם קורטני שוב, אבל מהסיפורים שהיא שמעה מקורטני ומהפגישה שלה איתו, היא הסיקה שכנראה חשוב לו מאוד להשאיר רושם טוב, בעיקר על החברה הכי טובה של אישתו, עכשיו כשהם נשואים.

"את הולכת?" שאל דיירון.

"כן, אני לא יכולה להישאר כאן לנצח... הטבע אכזרי, אבל אין מה לעשות... אם כל אחד היה בוכה במשך כל החיים על כל בן אדם שמת, היינו מעבירים את כל החיים שוחים בבריכת דמעות."

"גם אני עצוב בדיוק כמוך, למרות שאת רוב חיי לא העברתי בסביבתה-"

"איפה היית כל השנים האלה? למה אף פעם לא סיפרו לי שיש לי אח?" קטעה אותו כריס. היא רצתה לכעוס עליו, אבל היא האמינה שהוא לא אשם בכלום.

"אם זה מעניין אותך אז אין לי בעיה לספר לך. השמש כבר שקעה, מה דעתך שנלך לדירתך ונדבר?"
כריסטי הסכימה. הם נפרדו מאביהם, שרצה להישאר שם עוד קצת, ונכנסו לג׳יפ שלה.

ϟ ϟ ϟ

כשדיירון נכנס לדירה של כריסטי, הדבר הראשון שהוא עשה היה להסתכל על הצילומים שלה שנתלו בכל מקום. זה מה שעושה כל אחד שמגיע לדירה שלה בפעם הראשונה, מתלהב מהצילומים.

"טוב, אז אתה יכול לשבת על הספה. אתה צמא, רעב, משהו?"

"לא, אני בסדר." הוא אמר והתיישב בצידה השמאלי של ספת העור. כריסטי הביאה כיסא מהמטבח והתיישבה מולו. היא האמינה שכדי לנהל דו שיח כמו שצריך, רצוי לשבת זה מול זה.

"אני מאמין שאת מחכה לשמוע עליי." אומר דיירון ומחייך. כריסטי לא ענתה, היא פשוטה חיכתה שהוא יתחיל לספר. היא עדיין ניסתה לעכל את העובדה שיש לה אח.

"בסדר. אם כך, כשהייתי בן חמש..."

ϟ ϟ ϟ