love at oblivion edge

פרק ראשון

"קוראים לי שריל".

"ולי קוראים נוי."

נאנחתי, נמרחת על הכיסא הכחול. ההרצאה של המורה שריל והמורה נוי ערכה עשרים דקות. וכמו בכל שנה ושנה, הן היו מציגות את עצמן לתלמידים החדשים בבית הספר, תלמידי כיתה ט'. אחר כך, לורין, נערה בכיתה שלי, נעמדה. הבטתי בה. שיערה הארוך והחלק, שעבר את מותניה בהרבה אפילו שהיה קשור בגומייה שחורה והדוקה לקרקפתה, היה אדום כאש, ועיניה הכהות היו בדיוק באותו הצבע. וכשהבטתי בשפייה האדומות המדגישות את תווי פניה הדקים חשבתי בערך בפעם המאה שהיא הנערה היפה ביותר שראיתי בחיי. אבל זוהי נקודת המבט שלי. אחרים אומרים שלורין יותר מדי רזה או שיש לה טעם רע בבגדים כשהיא לא לבושה בתלבושת בית הספר, אני לא הסכמתי בכלל. היא הייתה גבוהה ממני בכמה סנטימטרים בודדים. חמש, תיארתי לעצמי. היא הייתה לבושה בתלבושת בית הספר הכחולה, וחצאיתה הייתה קצרה למדיי, בקושי כיסתה את ירכיה. היא נעלה נעליים פשוטות ושחורות עם עקב קטן שהשמיע רעשים עדינים כשעשתה את דרכה על הבמה הקטנה בקצה החדר, שממנה ירדו שני המורות דקה קודם לכן.

לורין העבירה לתלמידים החדשים את הכללים. היא דקלמה את אותו הטקסט שכבר אמרה במשך שלושת השנים האחרונות, למרבה המזל זוהי השנה האחרונה שלנו בבית הספר הזה. השנים עברו בטיל, לטעמי לפחות. עדיין לא זכרתי את כל השמות של התלמידים בבית הספר וכבר נוספו חמישים שמות לרשימה.

חמש עשרה דקות מאוחר יותר לורין קדה קידה זהירה וחזרה לשבת ליד רֶיי, חברתי הטובה ביותר שישבה לימיני. לריי היה שיער שחור כפחם שהגיע עד למותנייה, עיניים זהובות וקטנות והיא הייתה קצת יותר נמוכה ממני. ציפורניה היו מרוחות בלק שחור שהיה גלוי שמרחה בשניות אחדות ומיהרה לצאת, והאלה התאימו בדיוק לחולצה השחורה שלבשה. היא לקחה את התלבושת של בית הספר ופשוט צבעה אותה בשחור, צבעה האהוב. למורים לא היה אכפת ומאז היא לא טרחה להתלבש לפי כלליי התקנון. ריי ואני הבטנו בלורין בחיוך זדוני. כשהיא הביטה בנו בחזרה גבתה הורמה בשאלה אילמת. "או כלום.." מלמלתי. "הכפתור בחולצה שלך פתוח, זה הכל."

לורין האדימה ושלחה את ידה לסגור את הכפתור שנפתח לה בזמן שידה השנייה עברה את ריי והכתה את זרועי. "לא יכולתן לומר מוקדם יותר?"

צחקתי בקול והתרחקתי ממנה כדי לא לקבל יותר מכות. "מה הבעיה? כולה חמש מאות אנשים שראו לך את החזיה. ודרך אגב, אחלה צבע." לורין נשכה את שפתה בכעס ומשהו במבטה הבהיר לי שאם לא היינו מוקפים בכל כך הרבה אנשים הייתי חוטפת בגדול.

הנורה האדומה שבמקרן התחילה להבהב והמצגת הוקרנה על הקיר שמולנו. "אני לא מבינה למה הם תמיד שמים סרטים באנגלית עם כתוביות בעברית. שישמו סרטים בעברית וזהו."

ג'רמי, בחור שחום עם שיער טיפה ארוך ועיניים כהות שישב מאחוריה, צחקק למשמע תגובתה. "זה שאת לא יודעת אנגלית לא אומר שכל בית הספר עילג, ריי."