NO SOUND // L.S

No Sound 0.1

לואי טומלינסון: פאנק.

הארי סטיילס: חירש (הוא יכול לדבר, רק לא לשמוע)
--
*נקודת מבט לואי*

התעוררתי מהקול של אמא שלי שצורחת מלמטה, אומרת לי להתעורר.

גנחתי לתוך הכרית שלי, ״תזדייני מפה,אמא״ לחשתי לעצמי.שומע את אמא שלי עולה במדרגות.

הדבר הבא שאני יודע, זה שהיא פתחה את הדלת במהירות ואמרה. ״לואי ויליאם טומלינסון! אם אתה לא קם עכשיו, אני נשבעת באלוהים שאני-"
אני קם במהירות, אני לא מפחד ממנה או משהו, אני פשוט לא רוצה להתווכח על הבוקר.

היא חייכה, ״יופי. עכשיו לך להתארגן לבית הספר, יש לנו שכנה חדשה ויש לה ילד שיותר גדול ממך, אני חושבת, אבל שניכם הולכים לאותו בית הספר.״

אני גנחתי, רוקע ברגליים שלי כאילו זה ויכוח עם ילד בן 5, "לאאא".

היא נאנחה, "לואי, בבקשה ... רק תתן לילד הזדמנות. הוא צריך מישהו שיראה לו את סביבת הבית ספר!"

התיישבתי על המיטה, "שמישהו אחר יראה לו את הסביבה"

״לא, לואי. אתה מראה לו את הסביבה וזה סופי! עכשיו, אם אתה לא למטה בעוד 10 ​​דקות אני אחזור לכאן ו-״

נאנחתי, "אני יודע, אני יודע. את אומרת לי את זה כל בוקר."

היא נאנחה, ויצאה מהחדר שלי.

כשהיא סגרה את הדלת, נאנחתי גם. שפשפתי את החלק הקדמי של ראשי, ואחר כך נגעתי בעצם הבריח שלי. כי הרגשתי כאבים שם.

אבל נזכרתי למה זה כואב לי, אתמול עשיתי קעקוע חדש.

הקעקוע היה חץ (פשוט למדי). שנמצא על עצם הבריח שלי, וזה הקעקוע ה-35 שלי.

אפשר לומר שאני מכור לקעקועים.

קמתי ומתחתי את כל הגוף שלי, פלטתי קולות שלא נשמעים כל כך אנושיים. התכופפתי והתחלתי לנבור (לחפש)
בערימת הבגדים ששכבו על הרצפה. תפסתי חולצה שחורה שהיה לה חתך נמוך, שהראה את הקעקוע החדש שלי וסקיני שחור.

אחרי ששמתי את הבגדים שלי עליי,
צחצחתי את שיניי.

כאשר סיימתי עם כל החרא שאני בדרך כלל עושה בבוקר, ירדתי במורד המדרגות. "שלום, לואי." אמא שלי אמרה,

ישבתי. ״מה את רוצה?״ שאלתי, ובאותו הזמן מחפש תפוח.

"שתראה לילד החדש את הסביבה." היא אמרה.