Breathe Me - Harry Styles fanfic

פרק 17

עשיתי את דרכי לחדר אחרי שהורדתי ממני את הבגדים ומחליפה לבגדים הישנים כשראיתי את הארי שוכב על המיטה. לא הייתי בטוחה אם הוא ער או ישן אז העדפתי ללכת לבחוץ.

''לאן את הולכת?'' קולו גרם לי להפנות מהר את ראשי לעברו.

''אני לא רציתי להעיר אותך.. אני אשן בספה'' אמרתי ומפנה את ראשי לאחור שוב לכיוון הדלת.

''את לא יכולה לישון בספה פארקר'' הוא אסף את גופו לישיבה.

''זה בסדר אני רק..-''

''אני לא נושך'' הארי חייך וטפח על המזרון.

''איפה זאין ונייל?'' שאלתי כשנזכרתי שלא ראיתי אותם כל הערב.

''הם בחדר אחר'' ענה.

הקדשתי כמה שניות למחשבה. הפעם האחרונה שישנתי עם הארי באותה מיטה הייתה שכשהייתי כמעט חסרת הכרה, אז לא ידעתי אם כדאי לסמוך עליו. אחרי הריקוד הלילה החלטתי רשמית שהארי יודע איך לשגע אותי.

נכנסתי אל תוך השמיכה כשהארי הסתכל עליי. לא ידעתי אם כדאי לי להגיד משהו או לא.

''תודה.. על היום'' מלמלתי במהירות.

''אל תודי לי פארקר. אני זה שהבאתי אותך לסכנה הזאת. את אמורה לתעב אותי'' הוא אמר ברוגע.

''בהחלט יש פעמים שאני שונאת אותך, אבל זה לא אומר שאני לא צריכה להודות לך שהצלת אותי'' אמרתי שומעת גיחוך ממנו.

''לילה טוב פארקר''

~~~~~~~~~~~~

אני לא יודעת מתי התעוררתי, אבל זה לא יכול להיות יותר מידי מאוחר. לא יכולתי להיות בטוחה כי החלונות חסמו את רוב האור ולקח לי רגע להיזכר איפה אני.

כשהתחלתי להתעורר לגמרי שמתי לב שהמיטה הייתה ריקה. לא היה רמז להארי והתיק שלו לא היה פה. הבטתי למטה כשפתק מעט מקומט היה לידי.

'אחזור לפני שתתעוררי'

''איחרת..'' מלמלתי בשקט ומזיזה את השמיכה מגופי.

ישבתי על המיטה. מנדנדת את רגליי מעלה ולמטה. נעמדתי, הלכתי לתיק שלי והוצאתי חולצה. לבשתי את הג'ינס שלי וסוגרת אותם.

טיילתי ברחבי החדר מנסה לחפש קצת אוכל. למען האמת, אני מורעבת. אני אפילו לא זוכרת את הפעם האחרונה שאכלתי אתמול.

הדבר היחידי שמצאתי היה בקבוק קטן של סודה. הלכתי לספה ודפדפתי בין ערוצי הטלויזיה.

~מוקדם יותר הבוקר, אחת ממקרי היריות המזעזעות ביותר שנצפו במדינה. כ-37 הרוגים נמצאו על ידי המשטרה במבנה העתיק בעיירה. חשודים כשלושה אנשים בגילאי העשרים לחייהם כשעל פניהם מסכות שחורות. כל המוצא מידע, נא לפנות למשטרת העיר~