Pain of the past

פרק 26: נגרר

עיניי עדיין נשארו פקוחות לרווחה.
מאור נותן רושם של בחור נחמד, למה הוא מסתובב עם רון?
מצד שני, אולי אני פשוט טועה לגביו.
"אני צריכה ללכת" אמרתי והתכוונתי לעקוף אותו, אך הוא תפס בידי בדיוק כשהייתי לידו וכך נשארנו קרובים יותר כשידו מונחת על שלי.
"השיעור עוד לא התחיל, אל תדאגי" אמר בחיוך ואחת מגומותיו היפות צצה.
"מי אמר שאני הולכת בגלל השיעור?" שאלתי.
"אז למה?" שאל בסקרנות והסתכל לתוך עיניי.
"אני הולכת בגללך" אמרתי במהירות שלא מעוררת שום ספק לפקפק בדבריי.
"למה?" שאל כשהבעה מבולבלת על פניו והוא שחרר את האחיזה מידי.
"יש משפט שמתאים פה בול" אמרתי.
"איזה משפט?" שאל, לא מבין לאן אני חותרת בדבריי.
"תראה לי מי החברים שלך ואומר לך מי אתה" ציטטתי לו את הביטוי והתקדמתי לכיוון כיתתי כשהבעת פניו המבולבלת עדיין עליו.
אם רון דומה למאור, אין לי שום סיבה להתקרב אליו.

~נקודת מבטו של אלמוג~
"אלמוג!" היא צעקה ומחשבותיי נקטעו.
מבטי התנתק מהתקרה והסתובבתי עם פניי לכיוון הדלת כשאני עדיין שכוב על המיטה וראיתי את מעיין עומדת מולי לבושה במכנסיה הלבנים הקצרים ומעליה חולצתי הכחולה שהייתה גדולה עליה בכמה מידות.
"אז אני יכולה?" שאלה כשהפלאפון שלי בידה.
"מה?" שאלתי, הרי לא הקשבתי למילה ממה שאמרה מכיוון ששקעתי במחשבות.
"אתה לא מקשיב לי או מה?" שאלה בקול גבוה יותר.
התרוממתי לתנוחת ישיבה ולקחתי את הבוקסר שלי מהרצפה.
תתחלתי לשים אותו תוך כדי דיבור כשאני מתמקד עם עיניי בבוקסר ולא בעיניה "את פשוט מהפנטת אותי עם היופי שלך, שקשה לי להקשיב" אמרתי בהתחנפות והסטתי את מבטי אליה כשסיימתי ללבוש את הבוקסר.
"תודה" אמרה בחיוך חולמני.
"אז מה רצית?" שאלתי וקמתי מהמיטה.
"אני לא מוצאת את הפלאפון שלי אז רציתי להתקשר אליי משלך" ענתה.
"תהני" אמרתי וחיפשתי בעיניי את מכנס הג'ינס שלי.
מצאתי אותו והתחלתי ללבוש אותו כשמעיין מצאה את הפלאפון שלה והניחה אותו על המיטה.
"מצאתי" אמרה והתקרבה אליי.
"יופי" אמרתי ביובש, אין לי כבר כח להעמיד פנים שהיא מישהי אחרת.
"אני צריך ללכת" אמרתי וחיוכה ירד.
"אתה לא רוצה אולי.." אמרה בשובבות והניחה את אצבעה על חזי הערום "סיבוב שני?" שאלה והתחילה להעביר את כל אצבעה עליו.
המגע שלה היה נעים, אך לא העביר בי תחושה עמוקה כלשהי.
"אני חייב לחזור הביתה ולכן אני צריך את החולצה שלי" אמרתי והצבעתי על חולצתי.
"קח אותה" אמרה בחיוך והרימה את ידיה מעלה.
תפסתי בקצוות חולצתה והורדתי אותה ממנה במהירות.
לבשתי אותה עליי ורק אז שמתי לב שמעיין בלי חזייה "לא שכחת משהו?" שאלתי והסתכלתי על שדיה.
"אתה שכחת משהו" אמרה.
"מה שכחתי?" שאלתי בסקרנות.
"את הפלאפון שלך" אמרה והוציאה אותו מכיס המכנס האחורי שלה.
"תודה" אמרתי והושטתי את ידי בכדי לקחת אותו, אך היא הרחיקה את ידה.
"קודם תביא נשיקה" אמרה.
אין לי כח להתכווח אז נשקתי לה נשיקה חטופה על הלחי.
"ככה לא מתנשקים" אמרה והטיחה את שפתיה על שלי, היא הכניסה את לשונה לפי במהירות וזרמתי עם הנשיקה, אך בניגוד אליה, עיניי היו פקוחות והושטתי את ידי לכיוון ידה המחזיקה בפלאפון וחטפתי אותו.
הכנסתי את הפלאפון לכיסי והתקרבתי לאוזנה "תקשיבי" אמרתי ועברתי עם אצבעי על אחת מפיטמותיה "אני חייב ללכת" לחשתי והעברתי את ידי על כל פיטמתה ולחצתי מעט "מובן?" שאלתי והיא הנהנה לחיוב.
"יופי" אמרתי והרמתי את הסווצ'ר הסגול שלי מהרצפה בזמן שאני מתקדם לכיוון דלת היציאה מחדרה.
"שנייה, אחפש את המפתח" אמרה מעיין מאחורי כשכבר הגעתי אל הדלת הבית.
הסתובבתי אליה וראיתי שהיא כבר הספיקה לשים את חזייתה "מצאתי" אמרה כשהרימה את המפתח מהשולחן והתקדמה לכיווני כשהיא מסתכלת לתוך עיניי מבלי לומר מילה.
"מה..?" שאלתי במבט מבולבל.
היא הורידה את מבטה לכיוון המפתח שבידה ושיחקה איתו בעזרת ציפורנייה "מתי.." מלמלה.
"מתי מה?" שאלתי.
"מתי ניפגש שוב?" שאלה והרימה את מבטה אליי.
"בקרוב" עניתי והיא פתחה את הדלת עם המפתח.
"אז נתראה" אמרה בחיוך ויצאתי החוצה מבלי להסתכל עלייה.

~~~~~~
הלכתי בזריזות, מנסה לזכור היכן האוניברסיטה ומחשבות נוספות עלו בראשי.
יכול להיות שאני רוצה קשר רציני?
מישהי שאני אוהב?
ויתרתי על אהבה ממזמן, קשה למצוא את הבחורה המושלמת.
את הבחורה שתהיה מושלמת בשבילי.

לאחר כמה דקות מצאתי את המקום וחיפשתי את אופנועי בעיניי.
עליתי עליו ונסעתי בחזרה לכיוון כרכור כשהמחשבות עדיין מציפות אותי.

~נקודת מבטו של מאור~
"תראה לי מי החברים שלך ואומר לך מי אתה" אמרה והלכה.
היא הגיבה מוזר כשדיברתי על רון, מה הוא כבר עשה לה?..
התקדמתי לכיוון המחששה וקלטתי את רון ודניאל בעיניי.
"הבאת לי?" שאל רון.
"כן" אמרתי מיד.
"תביא" אמר דניאל והעביר את ידו בשיערו הבלונדיני.
הוצאתי את חבילת הסיגריות מכיס הג'ינס שלי והתכוונתי להוציא להם כמה אך רון חטף את החבילה מידי והוציא לו אחת.
הסתכלתי עליו בהלם, הוא נהיה עצבני אפילו יותר מאז שההורים שלו הפסיקו לתת לו כסף לסיגריות.
"מה אתה מסתכל? תביא אש" אמר וקטע את מחשבותיי.
"יש לי" אמר דניאל והצית את הסיגריות של שניהם.
"תגיד רון" התחלתי לומר.
"שתוק" אמר והכניס את הסיגריה לפיו.

אם יש משהו אחד שברור בקשר לרון הוא: אסור לקחת לו את הסיגריה ואסור להפריע לו לעשן סיגריה.
בעצם מותר, אם תכננת שיכה אותך.
האמת שאם לא הייתי מכיר את רון מאז הגן, סביר להניח שלא הייתי מתקרב אליו כיום.
הוא לא תמיד היה כזה, הוא השתנה לאט לאט עם השנים אבל הוא עדיין החבר הכי טוב שלי.
בכיתה ז' פגשנו את דניאל ומאז נהיינו חבורה.
אני ורון היינו יחד באותה הכיתה במשך כל השנים, חוץ מהשנה, אך אני ודניאל דואגים להיפגש איתו בכל הפסקה וגם לאחר בית הספר.

רון הוציא את העשן מפיו והביט בי.
"אתה יודע שאתה עדיין חייב לי כסף על.." התחלתי להסביר.
"אתה חבר בן זונה שתדע" אמר בהרמת קול.
הנה עומד להגיד תירוץ...
"אז שכחתי לשלם לך בפעם האחרונה, תתמודד" אמר בזלזול והכניס את הסיגריה לפיו בשנית.
במשך הימים האחרונים, אני זה שקונה לרון את הסיגריות מכיוון שהוריו לא נותנים לו כסף כמו פעם אך הוא לא מחזיר.
"צודק, אתמודד" מלמלתי.
הוא צודק בתכלס, לא משנה כמה רע רון יתנהג אליי, אני תמיד אחזור.
רון ודניאל הם החברים היחידים שלי.
"יא דפוק, מה זה.." אמר דניאל.
"מה?" שאלתי לא מבין.
"החפיסה שלך ועוד לא עישנת" הסביר ונתן לי את הסיגריה שבידו.
לקחתי את הסיגריה מידו של דניאל והצמדתי לפי, הכנסתי את העשן לראותיי ושחררתי אותו החוצה במהירות.
אני רגיל לעשן, אני חייב לעשן, אחרת רון ודניאל ירדו עליי.
אני בסך הכל עושה הכל בכדי להישאר בחבורה, אני נגרר אחריהם ומודע לכך.
זה קטע מפגר, אתה מוכן לעשות הכל בכדי להישאר בחבורה שלך, בכדי לא לאבד את האנשים שלך.
זה הרצון לא להישאר לבד...
הושטתי את הסיגריה לדניאל והוא לקח אותה במהירות לפני שאתחרט.
חשבתי מעט והחלטתי לשאול את השאלה שעומדת בפי מאז שתהל הלכה.
"רון.." מלמלתי.
רון הוציא עשן נוסף מפיו והסתכל עליי.
הסיגריה כבר חצי גמורה, הוא מעשן מהר מידי, בקצב הזה הוא יחסל את כל הסיגריות היום.
"מה?" שאל ללא כח וקירב את הסיגריה לפיו בכדי לקחת שאיפה נוספת.
"אתה מכיר ילדה בשם תהל?" שאלתי ורון הזיז את הסיגריה מפיו במהירות.
"היא לומדת בכיתה שלך" הוספתי והוא סובב את פניו אליי.
"הכלבה?" שאל.
כלבה?

אז כמו ששמתן לב, הסיפור כולו כולל 6 נקודות מבט בלבד: דנית, אלמוג, תהל, רון, נגה ומאור.

פרק סביר, השתדלתי חח, אוהבת♥