Pain of the past

פרק 17: "אני אגן עלייך"

~נקודת מבטו של אלמוג~
פקחתי את עיניי והתחלתי להתגרד, הרגשתי כאבים קטנים ומעקצצים ברוב חלקי גופי.
קמתי בזריזות ממיטתי ורצתי אל המקלחת, הורדתי את חולצתי, הסתכלתי על גופי העליון וראיתי כמה נקודות אדומות, שפשפתי את עיניי והתקרבתי יותר אל המראה. 
התפקסתי לאחר כמה שניות והבנתי שאלה כנראה עקיצות.
"סעמק" נפלט מפי והמשכתי להתגרד עוד יותר.
פשטתי גם את הטרנינג והתחתונים שלי ועשיתי מקלחת קצרה.
לאחר המקלחת, נכנסתי אל חדר השינה כשמגבת כרוכה סביב פלג גופי התחתון והדלקתי את האור בכדי לחפש בגדים.
למזלי תהל לא התעוררה, אפילו תזמורת של חמורים שמכים במצלתיים לא יעירו אותה כשהיא עייפה.
הוצאתי בוקסר כחול מהמגרה ולבשתי אותו.
הסתכלתי על מיטתי וראיתי נמלים מכסות אותה, כנראה הן אלו שגרמו לגירודים לעקיצות האדומות על גופי.
לפחות הגירודים פסקו לאחר המקלחת והעקיצות יעברו מתישהו, אבל אני בטח לא ארדם שוב.
החלפתי את הסדין וראיתי עליו סימן נשיקה אדום מרוח, "כלבה" סינתתי בשקט והחלפתי גם את הציפית ואת השמיכה שלי ואז ראיתי בפלאפון שהשעה היא 3:57 לפנות בוקר, החלטתי בזמן הזה לארגן את התיק שלי למחר, שהוא בעצם היום בעוד כמה שעות.
אני לא מאמין שאני ער כל כך מוקדם והכל בגלל הילדה הדפוקה הזו שתהל הביאה איתה הביתה, כבר היה עדיף לי לקנות לה איזה פודל בכדי שלא תהיה בודדה.
המשכתי בעצביי ובמחשבות אחרות ואז צחצחתי שיניים, לבשתי ג'ינס קרוע וחולצת בית ספר לבנה והבנתי שאני מוכן בשעה כל כך מוקדת וכמעט נגמר לי מה לעשות.
הכנתי כריך וראיתי שאמא בדיוק התעוררה בכדי להעיר אותנו "ביי אמא, אני הולך לבית הספר" אמרתי ונשקתי לראשה.
"מ.. מה?" שאלה בעייפות אך כבר יצאתי החוצה.
היא מעולם לא ראתה אותי ער לבית הספר מוקדם כל כך, לפחות היום היא תשמח שאני הולך ובכלל אפילו אגיע בזמן.

~נקודת מבטו של רון~
"שיהיה לך יום טוב, חמוד שלי" אמרה אמא עם חיוך שעורר בי בחילה.
"מה שתגידי" אמרתי בזלזול ויצאתי מהרכב מבלי להסתכל עליה כשתיקי על גבי והתקדמתי לכיוון הכיתה שלי, לא מאמין שהגעתי לבית הספר בשעה כל כך מוקדמת.
ההורים שלי החליטו 'לקחת חלק בחינוך שלי' לדבריהם ועכשיו הם נדבקים אליי ומכריחים אותי לקום מוקדם לבית הספר ולהסיע אותי בכל יום לפני שהם צריכים ללכת לעבודה, כך שהם מעירים אותי ממש מוקדם ונראה לי שאפילו התרנגולות ישנות כרגע.
ומה שיותר גרוע הוא שהם החרימו לי את הסיגריות, הם תמיד ידעו שאני מעשן ועכשיו הם החליטו לקחת לי אותן בכל פעם שאני לא מתנהג כראוי.
חסר למי שיעצבן אותי היום, הוא יגמור קבור מתחת לאדמת בית ספר!
המשכתי ללכת, נכנסתי לכיתה שלי והתיישבתי במקומי כשרגליי על השולחן, מעניין איזה חננות יגיעו מוקדם בכדי לספק לי שעשוע.

~נקודת מבטה של דנית~
סיימתי לצחצח שיניים וחזרתי לחדרי, לבשתי חולצה ורודה עם סמל בית ספר וטייץ בצבע אפור כהה. 
סירקתי את שיערי, הכנתי כריך, שמתי את תיקי על כתפי, נעלתי את הבית עם מפתח ויצאתי לכיוון בית הספר.
הבטחתי לעצמי לחזור להיות מי שאני, הילדה הטובה והמשקיעה בלימודים שהייתי ולכן אגיע בזמן.
המשכתי ללכת ונכנסתי לבית הספר, התקדמתי לכיוון כיתתי, פתחתי את הדלת ואז חשכו עיניי למראה רון שמשלב את רגליו על השולחן ועל פניו נמרח חיוך ערמומי כשקלט אותי.
אני ממש לא עומדת להישאר איתו לבד עד שיגיעו עוד תלמידים!
זרקתי את תיקי על הרצפה ורצתי במהירות מהכיתה מרוב בהלה.

~נקודת מבטו של רון~
לפתע דנית נכנסה לכיתה ורצה החוצה ישר כשראתה אותי.
אני חושב שמצאתי איך להעביר את הזמן עד שיתחיל השיעור.
קמתי ממקומי והבטתי החוצה, ראיתי לאן דנית רצה והתחלתי לרוץ בעקבותיה.

~נקודת מבטה של דנית~
התחלתי לרוץ במסדרון השכבה, עקפתי את כל הכיתות וירדתי במדרגות בזריזות.
הבטתי אחורה וראיתי את רון בעקבותיי.
הגברתי את קצב ריצתי כשדרכתי על הקרקע ויצאתי מהבניין.
רצתי עד שלא יכולתי יותר ועצרתי ליד אולם הספורט שהיה קרוב לשכבות הבוגרות של בית הספר.
ניסיתי להסדיר את נשימתי לאט לאט אך לפתע הרגשתי את שיערי נמשך אחורה "די!" צעקתי ורון סובב אותי לכיוון פניו ואז עזב את שיערי ולפני שהצלחתי להגיב הוא נתן לי סטירה כל כך חזקה שהרגשתי את הלחי שלי בוערת.
"סיפרת למישהו?" שאל.
"לא, אני נשבעת לך שלא" אמרתי והנחתי את ידי על הלחי שלי.
לא יעזור לי לברוח, הוא יתפוס אותי.

~נקודת מבטו של אלמוג~
"לא, אני נשבעת לך שלא" אמר קול עדין ומפוחד שנשמע לי מוכר.
התקרבתי למקור הקול שנשמע קרוב לאולם הספורט וראיתי את חברה של תהל מדברת עם איזה אחד.
"כלבה שקרנית!" צעק עליה הילד וסטר לה בחוזקה.
בן זונה.. לא מרימים יד על בחורה!
"בבקשה די.." ביקשה בקול שבור ודמעה זלגה מעיניה.
אפילו אני התחלתי להרגיש כאב.
"אני נשבעת שלא סיפרתי לאף אחד מה עשית לי" אמרה.
מה הוא עשה לה?

~נקודת מבטה של דנית~
שיקרתי, סיפרתי ליערה ותהל.
אבל לא סיפרתי להן מי הוא, מי בגד בי ונטש אותי לגסוס בכביש.
רון דחף אותי על הרצפה ובעט ברגליי ובגבי כמה פעמים "די בבקשה" התחננתי ועוד דמעות החלו לזלוג מעיניי.
כאבו לי הפנים וגופי מהמכות של רון, עצמתי את עיניי מכאב ולא חדלתי לבכות.
"חלאס" צעק קול כלשהו והרגשתי את מגעו הכואב של רון מתרחק ממני.
פתחתי את עיניי וראיתי את אלמוג נותן לרון בוקס שגרם לו ליפול על הרצפה.
ניסיתי לקום אבל כאב לי כל כך עד שלא הצלחתי, אז נשארתי על הרצפה וצפיתי בהם.

~נקודת מבטו של אלמוג~
"חכם על בנות, הא?" שאלתי ובעטתי ברגלו של הילד "תענה חתיכת מטומטם" צעקתי ובעטתי בו כמה פעמים נוספות.
תפסתי בצווארו והרמתי אותו, הוא ניסה לתת לי בוקס שנחל כישלון, עלוב..
בעטתי לו בביצים והוא התקפל בכאב.
"תקשיב לי טוב אפס" צעקתי בעוד שהילד הניח את ידו על הביצים ונאנק מכאב "אתה לא תיגע בילדה הזו יותר" קבעתי והוא הנהנן מיידית.
"יש לך 10 שניות לעוף לי מעיניים" קבעתי והוא רץ, פחדן.
כשהוא נעלם מזווית הראייה שלי, הסתכלתי לכיוונה של חברה של תהל, אהממ דנית קוראים לה אם אני זוכר נכון, אבל השם לא משנה עכשיו.
רצתי אליה והתכופפתי על ברכיי בכדי לראות מה מצבה וראיתי שפניה היו מכוסות בדמעות.
"ת..תודה" היא מלמלה וירדו עוד דמעות מעינייה.
"שש.. זה נגמר" אמרתי והנחתי את ידי על פיה "אני אגן עלייך" אמרתי בניסיון להרגיע אותה.
לא משנה עד כמה היא עצבנה אותי בגלל התעלול הקטן והדבילי שלה, אף אחד לא יפגע פיזית בבחורה במשמרת שלי.
והמילים שלה: "אני נשבעת שלא סיפרתי לאף אחד מה עשית לי" , עדיין מעניין אותי לדעת מה הוא עשה לה.

יאייי סוף סוף הגעתי לפרק הזה!
לבקשתכן: רון חוטף מכות.

מקווה שנהנתן מקריאת הפרק כי אני ממש נהנתי לכתוב אותו!
המשך בקרוב, אוהבת אתכן♥

ובחייאת, תדרגו ותביאו עוד אנשים לקרוא!! :(