gone girl

פרק 2:

למחרת חזרתי לפארק בשעה 10 וחצי, הסתכלתי כל פעם על הפלאפון כדי להיות מעודכן בכל דקה שעוברת ובאמת, כמו שהיא אמרה, בדיוק בשעה 10:37 היא יצאה מהיער הזה ובאה לכיווני.
"אתה כאן" היא חייכה אליי והתיישבה על הנדנדה לידי.
"למה השעות מדויקות?" שאלתי בסקרנות והיא רק ציחקקה והנידה בראשה, סיפרתי בדיחה?
"קאלום אתה תבין את הכל יום אחד."
"ומתי אני אגלה את השם שלך נערת מיסתורין?" שאלתי בחיוך והיא רק חייכה אליי ותפסה את ידי בידה, היא עדיין לבושה בבגדים של אתמול.
"אז מה אתה עושה כאן בפארק?" היא שאלה והחלה להתנדנד באיטיות. היא נראית כמו חלום רחוק, כזה שאני לא אוכל אפילו לחלום אותו.
"לוק, חבר טוב שלי גרר אותי אתמול לכאן"
"והיום?" היא שאלה בחיוך מתוק והסתכלה עליי במבט עקום. היא ידעה את התשובה כבר.
"רציתי לראות את באמת תחזרי בזמן שאמרת." ואז מיד הוספתי, "למה אני עונה על כל השאלות שלך ואת לא עונה על אף אחת מהשאלות שלי?" היא חשבה במשך כמה דקות ואז נשכה את שפתה התחתונה בעדינות וחייכה.
"אתה צודק, אתה באמת נחמד אליי, אז תשאל"
"למה השעות המדויקות?" שאלתי למרות שזאת לא השאלה העיקרית שנמצאת בראש שלי.
"מהמקום שאני באה יש לי שעת עוצר, אני יוצאת משם בעשר וחצי בדיוק ולוקח לי שבע דקות להגיע לכאן, בסוף אני רוצה להישאר פה כמה שאפשר וזה למה אני צריכה ללכת ב-7:56 כי אז אני רצה בחזרה וזה לוקח לי ארבע דקות."
"אז בעיקרון שעות העוצר שלך נגמרות בעשר וחצי ומתחילות בשמונה בערב?" היא הינהנה והמשיכה להתנדנד, היא נראית כל כך חמודה ככה.
"את אוכלת או שותה בזמן שאת כאן?" שאלה רטורית אדיוט, אוח ברור שהיא-
אוקי סליחה שקראתי לך אדיוט. היא הנידה בראשה אבל עדיין חיוך קטן נשאר על שפתיה.
"בואי" עצרתי את הנדנדה שלה והתקדמתי לכיוון הבית שלי ושל לוק, בתקווה שלא יציק לי. או לה.
"לוק?" קראתי בקול כשנכנסנו לבית. צעדים נשמעו וקיללתי אותו בליבי, הוא לא יכל לדפוק מישהי לשם שינוי בבית שלה? כשהוא הגיע למדרגה הראשונה מיהרתי לכסות את עיניה של....אני לא יודע אפילו איך קוראים לה.
"אחי לא יכולת אפילו לטרוח לשים בוקסר?" שאלתי ושמעתי את הנערה מצחקקת לידי, ממש מצחיק, תראי את השותף שלך כמעט כל יום עירום אחרי סקס עם חצי מהבנות של העיר הזאת ואז תצחקי.
"אתה בסדר?" לוק שאל טיפה בלחץ ודאגה נשמעה בקולו. הוא חייב להרפות מזה. הובלתי אותה אל החדר שלי ולפני שסגרתי את הדלת קראתי לעברו, "אני בסדר. ואני עובר דירה, ואין כלום שתוכל לעשות בנוגע לזה!" נעלתי את הדלת וידעתי שאני צריך לחכות רק שתי שניות עד שהוא יתחיל לדפוק על הדלת וינסה לפרוץ אותה. הוא לא הבין עדיין שזה פלדלת. מפגר.
"למה הוא התכוון כששאל אם אתה בסדר? למה שלא תהיה?" התעלמתי לגמרי מהקריאות של לוק והנסיונות הכושלים שלו להיכנס.
"סתם, תתעלמי ממנו. הוא אדיוט."
"קאלום" היא הביטה בי בעיניים מתחננות, למה לעזאזל קשה לי לסרב לה?
"לפני חצי שנה אמא שלי נהרגה, התמוטטתי פעם אחת ומאז אני בשמירה" גילגלתי עיניים למרות הכאב שמתפרס בחזה שלי כל פעם שאני נזכר או מדבר על זה.
"התמוטטת? איך?" היא התקרבה אליי וליטפה את הלחי שלי כל כך בעדינות שבקושי הרגשתי אותה. היא מושלמת.
"דיכאון. לא אכלתי, לא שתיתי. עד שהתמוטטתי פיזית." סיפרתי בשקט והיא נשארה עם מבט עצוב והמשיכה ללטף את הלחי שלי. "אני בסדר" יידעתי אותה אבל לשווא, היא לא האמינה לי.
"קאלום תומס הוד! תפתח את הדלת הזאתי מיד!" לוק המשיך לצעוק אבל אני כבר מזמן הייתי שקוע בעולם שלי, עד שהיא חיבקה אותי. התעשתתי וחיבקתי אותה בחזרה. זה כל מה שהייתי צריך.

שנה טובה לכולם!!! אני מצטערת לגבי ההעלאות האיטיות פשוט כיתה י' היא לא תענוג צרוף בשבילי ומיד בתחילת שנה מפציצים בשיעורים אז אני יעלה מתי שאוכל.