𝐍𝐨 𝐖𝐚𝐲 𝐁𝐚𝐜𝐤 /𝒯𝒶ℯ𝓀ℴℴ𝓀

part 13⏱~מגע~

"טאהיונג," הוא אמר בקול רך אך נחרץ, מרגיש את כל המבטים מסביבם.

"אני לא יודע למה השעון הזה כל כך חשוב לך, אני לא מבין את כל זה, אבל אני באמת רוצה לעזור לך. תן לי לעזור לך... אבל אנחנו חייבים לקום וללכת, כולם מסתכלים עלינו." ג'אנגקוק אמר ברוך, עיניו כמעט מתחננות.

טאהיונג לא ענה, רק המשיך לבכות. הוא פשוט לא יכול להפסיק.

תחושת האובדן, תחושת חוסר האונים — כל העולם הרגיש כאילו מתמוטט עליו.

ג'אנגקוק לקח את ידו בזהירות, מרים אותו ומסייע לו לקום על רגליו.

ג'אנגקוק כרך את ידו של טאהיונג סביב צווארו ואחז בה, כדי לעזור לשני להתחיל לצעוק לכיוון בייתם.

הוא סחב את טאהיונג לכיוון הבית, לא אכפת לו מהעיניים שסובבות אותם.

כל מה שהוא רצה היה להוציא את טאהיונג מהמקום ההוא, מהכאוס שיצר בעצמו.

הם צעדו לאט בדרך, ג'אנגקוק עם השעון השבור בידו, וטאהיונג מורתע, בוכה ומזועזע.

כל צעד הרגיש כבד, כאילו הם שוקלים את כל העולם על כתפיהם.

הם הלכו עד שהגיעו לדלת הבית, והשמש החלה לשקוע לאיטה באופק.

ג'אנגקוק נכנס פנימה בשקט, עדיין מרגיש את המתח והכאב של טאהיונג מרחף באוויר.

הוא שלף קופסה קטנה מעץ, ניגש בזהירות אל השולחן, פתח אותה והניח בתוכה את חלקי השעון השבור, בזהירות כמעט טקסית.

אחר כך סגר את המכסה והגיש אותה אל טאהיונג.

"אני חושב," אמר בקול שקט, "שאנחנו לא צריכים לוותר. יש אדם ששמעתי עליו, מתקן שעונים. אומרים שהוא מומחה. שהוא יכול לתקן כמעט כל דבר." הסביר, מביט על פניו של האחר.

"אם זה באמת כל כך חשוב לך, אני רוצה לעזור לך." המשיך לומר ג'אנגקוק, קולו עדין ומרגיע.

טאהיונג הביט בקופסה, עיניו אדומות, שפתיו רועדות.

"זה לא... זה לא שעון רגיל, ג'אנגקוק..." הוא לחש, כמעט לעצמו.

"זה שעון מיוחד, אתה לא מבין…" אמר טאהיונג, עיניו נעוצות בשעון השבור שנח בתוך הקופסא שבידיו.

"אתה צודק, אני באמת לא מבין," ג'אנגקוק הודה בכנות, "אבל אני רואה שזה חשוב לך. וזה מספיק בשבילי. תן לו הזדמנות, מה כבר יש להפסיד?" אמר ג'אנגקוק, מחייך בזווית שפתיו.

טאהיונג שתק רגע. משהו בתוך הלב שלו התחיל להירגע לאט לאט, כאילו דבריו של ג'אנגקוק הצליחו לפלח חרך באפלה שהקיפה אותו.

הוא הנהן לבסוף. "בסדר. נלך אליו."

אבל אז ג'אנגקוק השפיל את מבטו קלות.
"יש רק בעיה אחת.." ג'אנגקוק התחיל לומר.