השילוב המושלם

פרק 1: השותף

הייי בייבס! קודם כל, אני רוצה להדגיש שזה סיפור שכתבתי ב2013, בבלוג ישן שלי ובחשבון שלי באתר טייל, לכן הכתיבה שלי הייתה פחות טובה מהיום, אבל אני עדיין ממש אוהבת את הסיפור (הראשון שכתבתי וסיימתי) ורציתי לשתף גם פה. בכל מקרה, מקווה שתתאהבו בסיפור כמו שאני התאהבתי 3> 

(אם יש מישהי שזוכרת את הסיפור הזה היא מלכה רק אומרת) 

יצאתי מן המכונית של אבי, מביטה בשלטים המתנופפים ברוח ונושאים את שם הקולג' - קמפורד, בצבעים צהוב ואדום. אבריל וטיילר יצאו מן הרכב גם כן, בזמן שהוא ואבי התחילו להוציא את המזוודות והחפצים שלנו. אבריל מיד התקדמה אליי ונעמדה לידי, כשחיוך ענקי על פניה.
"קולג' בייבי!" היא אמרה בהתרגשות וניערה את מרפקי. "סוף סוף," מלמלתי בגיחוך קטן. "בל," שמעתי את קולו של אבי והסתובבתי. הוא התקדם לעברי, מניח את שתי ידיו על פניי ומביט בי בעיניו הכחולות הזהות לשלי.
"את בטוחה שאת לא רוצה שאני אלווה אתכם? עד לחדר לפחות? אנ - "
"אבא," נאנחתי בחיוך קטן והנחתי את ידיי על פרקי ידיו. ההורים של טיילר כבר הספיקו לבלות איתו ולהיפרד ממנו בסוף השבוע הזה, וגם הוריה של אבריל. שלא נדבר על כך שאבריל ידעה שאם אימא שלה תסיע אותה לפה, היא בחיים לא תעזוב.
"אני יודע.. אני יודע.." אבי מלמל וליטף את לחיי. "אימא שלך הייתה גאה בך." הוא רכן קדימה ונשק למצחי. "אני יודעת.." מלמלתי במהירות בחיוך קטן.
"אבריל, תשגיחי עלייה ילדונת." הוא חייך והתקדם הצידה, כדיי לנשק את מצחה גם כן.
"אין בעיה, ג'ייס" היא צחקקה.
צפיתי בו כאשר התרחק והתקדם אל טיילר, שבדיוק סיים להוציא את כל הדברים. "תשמור עליהן." הוא דרש וטפח על כתפו.
"אל תדאג מר לו- כלומר, ג'ייס." טיילר תיקן את עצמו מיד בחיוך, נזכר שאבי שונא שהם קוראים לו ככה. אבריל, טיילר ואני מכירים כבר מגיל חמש, ומאז אנחנו יחד. שנה שעברה זה החל להיות מוזר כאשר אבריל וטיילר החלו לצאת ונהפכו לזוג, אבל התרגלתי לזה מהר.
"ביי אבא," קראתי בחיוך ונופפתי לו כאשר נכנס אל הרכב, נסע והתרחק, לא לפני שצעק לנו להחליף את השורטים הקצרים שאני ואבריל לבשנו.
"ביי ג'ייס!" אבריל צרחה וגרמה לאוזן שלי כמעט להתפוצץ. היא ראתה את מבטי והחלה לצחוק, כשהיא מתקדמת אל טיילר.
"אנחנו ניקח את המזוודות," היא אמרה ולקחה ממנו את המזוודות הענקיות שלי ושלה, מוסרת לי את שלי. "אני אעלה את החפצים שלכן, איזה חדר קיבלתן בדואר?" הוא שאל כשהוא מרים את אחת הקופסאות הגדולות. "ג'י-16-1" אבריל ענתה ונשקה לשפתיו, ואחר כך התקדמה בחזרה אליי יחד עם המזוודה.
התחלנו לגרור את המזוודות, מסתובבות ברחבי הקמפוס ומתקרבות למבנה החדרים הענקי. שני בנים עברו לידנו וחייכו.
"אח', אני פשוט אוהבת את הקולג'." היא מלמלה בחיוך כאשר הם עברו אותנו.
"אייב'!" הפניתי את מבטי אליה. "טיילר. השם הזה מצלצל לך משהו?" הרמתי גבה לעברה. עיניי השקד שלה הסתכלו עליי, "אני הסתכלתי עליהם בשבילך!" היא התגוננה במהירות כאשר הגענו אל המבנה, ועלינו במדרגות הקצרות לתוכו.
גלגלתי עיניים בגיחוך, והסתכלתי אל עבר כל המתבגרים שהתרוצצו בין החדרים והקומות עם החפצים שלהם. היום זה יום המעבר, כך שרק מחר יתחילו השיעורים. המשכנו ללכת ועלינו לקומה השנייה, כשאבריל ממלמלת לעצמה את מספר החדר. כשהגענו אל החדר, היא חייכה אליי לפני שפתחה את הדלת.
"וברוך הבא ל- מה לעזאזל?" אבריל מלמלה כשהיא נעמדה בתוך החדר. נכנסתי אחריה, והבטתי בבלבול בבחורה שסידרה את מיטתה, ובדיוק הסתובבה אלינו בחיוך גדול.
"היי!" היא קראה בהתרגשות. היה לה שיער שטני מסולסל וארוך עד המותניים, ושמלה פרחונית קצרה ומשוחררת שקפצה מעט כשהתקדמה אלינו. "היי גם לך ברבי," אבריל סיננה מבין שיניה, כשהיא מרימה את אחת מגבותיה הכהות.
"מי את?" היא שאלה ושילבה את ידיה, נשענת על רגל אחת. "אני אריאנה, אבל אתן יכולות לקרוא לי ארי." הבחורה חייכה והושיטה לאבריל יד. אבריל לא הגיבה ועדיין הביטה בה בבלבול. "אמ.. היי," חייכתי ומיד לחצתי את ידה כשעברה אליי. לא היה קשה להבחין שהיא נערה נחמדה, לפי ההתנהגות המתוקה שלה.
"מי ממכן היא אבריל גרין?" אריאנה שאלה בחיוך והסתובבה בחזרה אל חפציה שהיו בולטים בשלושה צבעים - ורוד, תכלת וסגול. "אני, למה?" אבריל שאלה והרימה את ידה. ארי הסתובבה בחזרה והנהנה בראשה בחיוך גדול, "אז את השותפה שלי! היי שוב!" היא קראה בהתרגשות ומחאה כף. אני ואבריל החלפנו מבטים במהירות. "מה?" שאלנו יחד והבטנו באריאנה. עיניה הכחולות והגדולות הסתכלו לעברינו, "מה זאת אומרת את השותפה שלי?" אבריל שאלה וגררה את המזוודה אל עבר המיטה הריקה מסדינים, שאמורה להיות שלה.
"קיבלתי מכתב בדואר לפני כשבוע על מס' החדר והשותפה שלי, והשם שלך היה רשו - "
"כן כן, הבנתי את זה. אבל למה? ואיך? אני והיא מילנו טופס יחד לפני כחודש," אבריל הדגישה והצביעה עליי, "וביקשנו אחת את השנייה בתור שותפות." היא שילבה את ידיה שוב.
"הו," אריאנה מלמלה ושיחקה עם אצבעותיה. "אמ.. אני מצטערת, אבל.. זה מה ששלחו לי," היא הסתכלה עלינו במבט מצטער ונבוך.
אני ואבריל נאנחו בכבדות מיד. זה ממש לא איך שתכננו להתחיל את השנה הראשונה שלנו בקולג'.
"אז אם את פה.. איפה אני?" שאלתי והעברתי יד בשיערי האדמוני והחלק.
"מה זאת אומרת איפה? איתי! בואי, הולכים למזכירות." היא לקחה מידי את המזוודה, והניחה אותה בחדר, ואחר כך תפסה בידי ויצאנו מן החדר.