המשיכי לנשום

פרק 40: מיץ תפוזים

״סיילו.״ אני שומעת קול קורא לי, וליטוף קטן על ראשי. ״סיילו..״ הליטוף חוזר על עצמו. ״בוקר טוב.״ קולו של טיילר מלטף את אוזני ואני פוקחת את עיניי.
״היה לי חלום טוב.״ אני מחייכת באהבה ומתרוממת מהמיטה. טיילר מחזיק בגופי ומושיב אותי בחזרה. ״אני רק רוצה לוודא שאת בסדר.״ אני בסדר גמור.
טיילר מתרומם ומוזג לי מיץ תפוזים מקנקן שהוצב על השידה. ״קייל אמר שתשתי את זה ואם תרגישי לא טוב הוא נתן לי כדור להביא לך.״ קייל. הלילה הקודם מציף את גופי ואני מחזיקה את ראשי בין ידיי. ״קייל. אתמול בלילה ואתה, הכל היה מהר ואני נרדמתי. אתה ישנת? לאן הוא הלך? למה הביא כדור. אני לא מבינה.״ טיילר התיישב על המיטה והגיש לי את כוס המיץ.
״סיילו הכל בסדר, אני אסביר לך הכל בנחת.״
״מה יש לך להסביר לי? שאיבדתי את העשתונות שלי?! שהשתגעתי מהמגע שלו?״ טיילר מתנשף. ״איפה הוא?״ אני שואלת. ״הוא החליט לעבוד מהבית היום. הוא במשרד שלו.״ אני מהנהנת וחוזרת למציאות.
״אתה יכול להגיד לו שהתעוררתי?״ אני מבקשת בתחינה ופניו הרצינו. ״סיילו אני דואג לך.״ אני מחייכת. ״למה אתה דואג לי טיילר? אתה מפחד שאהיה כמוך? אתה בעצמך הסברת לי על העולם הזה. אני בסך הכל מנסה לשרוד בו.״ אני קורצת לו ומחזירה לו את כוס המיץ הריקה. ״אני מבין אותך, פשוט אתמול. כל מה שקרה הלחיץ אותי. את השתנת במובן כלשהו ואני דואג לך.״
״אני? השתנתי. אני כל יום משתדלת להעביר את היום. לגרום לעצמי להסתדר פה. אני לא התרגלתי לזה אני פשוט נשאבתי לזה.״ הוא מהנהן. ״את משתדלת. אבל תנסי לשכוח את מה שהסברתי לך אני לא רוצה שאת תקבלי על עצמך לגמרי את הגורל הזה. כי אולי.״ הוא השתתק. טיילר זז ממני והניח את הכוס על השידה. ידו רעדה.
״אני מצטער. אמרתי יותר ממה שאני יכול להגיד..״ פחד. זה מה שהוא מרגיש. אני יודעת מה הסוף של המשפט. טיילר גם רוצה להיות חופשי מהחיים האלה. זהו כל חלומו כמו שאני חולמת.
״אני הבנתי את הכוונות שלך. ואם הציפור שבי תעוף אני מאמינה שאתה תעוף ביחד איתה.״ אני קורצת לו קריצה והוא מהנהן.
הוא הבין אותי. התקווה היחידה שלי היא בחור שגרם לי לרדת לו. העצב מתחולל בי. מי אמר שהוא יחזור לפה בכלל. מי אמר שהוא יעזור לי. אולי הכל נסגר כבר עם קייל.
פיתחתי תקוות שווא ואני לא בטוחה שהיא בכלל תתקיים.
״אני מעריך את זה סיילו.״ הוא מושיט לי את ידו ועוזר לי לקום. אני מייצבת את עצמי והולכת למקלחת.
״אני מצטער אם נפגעת ממני סיילו. אני מפחד מכדי להגן על מישהו חוץ מעצמי.״ טיילר התוודה. ״מה זאת אומרת.״ הוא מוחה דמעה. ״אני יותר מידי אוהב את החיים. אני לא יכול לטעות פה אפילו לא עבורך. אני מצטער אני פשוט צריך לעשות מה שנאמר לי. אין לי איך להגן על עצמי או לשמור עליי.״ טיילר בוכה. ליבי מתרכך. אני לא יכולה לכעוס עליו אין לי סיבה שכזו. ״אני לא כועסת על אתמול טיילר. הוא לא נתן לך ברירה. אני שמחה שאתה מגדיר בפניי את האמת שלך והגבולות שלך. אם כל הכאב אני לא מצפה ממך לשמור עליי. הייתי באחוזה הזו הרבה לפני שהגעת ואני יכולה לשמור על עצמי לבד.״ טיילר מושך באפו בכאב. ״אני מצטער אני לא מסוגל שתראי אותי כך.״ הוא יוצא מהחדר.
אני מתנשפת. טיילר חושש שפגע בי מינית. אני מרגישה את זה. ואין לי איך לעזור. איני יודעת מה עבר בעבר. ואני בטוחה בכך שאלו לא דברים טובים כלל.
איך אוכל להתחיל את יומי כשהוא מרגיש כך. ומעבר לכך מה שאני מרגישה.
ליל אמש לקח ממני את כל הכוחות. כל מה ששמרתי בפנים, אני מתכחשת לעצמי ולתחושות שקייל גורם לי להרגיש. אני מרגישה אותו עדיין בתוכי וליבי מפרפר מחשיבתי על ליל אמש. היה בנינו אש אמיתית ותשוקה חיה. אני רוצה להרגיש את מגעו בגופי.
המים זורמים עליי ואני סוגרת את רגליי בשנאה. אני חושבת עליו וגופי מתרטב.
״זה מאוד מצחיק לראות אותך נאבקת ברגשות שלך מהצד. במיוחד באופן הזה שאת סוגרת את רגליך אבל עדיין ממשיכה לחשוב עליי. אני מסוגל לצפות בזה שעות.״ ליבי קופא וגופי מתייצב. אני בוהה בדלת ומבטו פוגש במבטי. ״תמשיכי אני לא רוצה להפריע.״ הוא צוחק בקול גדול ונשאן על הכיור הארור. אני סוגרת את המים. ״טיילר אמר שהתעוררת ושאלת איפה אני. ספרי לי סיילו על מה את חושבת. זה נעים לך לייסר את עצמך בצורה כזו כשאת יודעת באופן משמעי וברור שאת שלי?, תמנעי מעצמך את הכאב הזה.״ קייל מתקרב ונכנס למקלחת. ״אין שום כאב רק תצא מפה.״ ״באמת?״ גופי רוטט בשקט כשקולו לוחש לי עמוק באוזן. ״אז תני לי לבדוק. אפשר לשחק במשחק קטן. אני אכניס את האצבע שלי לתוכך.״ ״לא אתה לא!״ אני קוטעת אותו בצעקה כשאני מרגישה את האצבע שלו עמוק ברטיבות הפועמת שלי. אני מתנשפת בשקט. שלא ישמע את הסוד שלי. את הרגשות הנוראים שלי.
״את לא צריכה לעשות כלום. תמשיכי להילחם בזה. בואי נראה לאן נגיע. אני יכול לשחק במשחק הזה כמה זמן שתרצי. עד שתודי בזה.״ ראשי נשמט אחורנית נח על החזה המוצק שלו. ברכו נכנסה באמצע אגני והוא מייצב אותי. אצבעו משתוללת בתוכי ואני נעצרת מלדבר. אני שומעת את התנשפותו באוזני ואני מאבדת את עצמי שוב.
אני נאנקת בשקט מקווה שהוא לא שומע. שהוא עסוק מידי מכדי להקשיב. הוא מחדיר עוד אצבע ואני משתגעת הצעקה הנשמעת מפי. אין בי יכולות להסתיר זאת יותר. הוא שמע אותי. הוא נהנה מזה. הוא מייסר אותי. הוא צריך להפסיק לגעת בי.
״די.״ אני צועקת בשקר. אני לא רוצה שיפסיק לעולם. התאווה שבי מנצחת.
את עושה טעות!
המוח שלי זועק ואני מסכימה איתו אבל אני נמשכת בחוזקה לרגש שחונק אותי עד כדי דמעות.
״תפסיקי להילחם בזה, את מייסרת את עצמך.״ קולו נשמע ואני משתגעת כשהוא מגביר את הקצב ואני משתגעת על גופו.
איבדתי את תחושת הזמן הדבר היחיד שאני יודעת זה שגמרתי על ידו.
״אני אוהב את המשחק הזה.״ ראשי חסר כוח נח על חזו והוא מושך אותי ומרים אותי עליו אני פוקחת את עיניי ורואה שאני מחוץ לחדר על ידיו. אנחנו הולכים עד שהוא נכנס למשרד שלו ומתיישב על הכיסא.
אני מנסה למצוא את המילים ונמנעת מכך. 
הוא מקיש על המחשב וממשיך לעבוד.
תגידי משהו. אני שוב לא מסוגלת. יש בו כוח עצום ואני משתגעת מכך.

במשך שעה אני צופה בו עובד עם בגדים רטובים. לגמרי בשקט. הוא חתם על מסמכים ועבד בתוכנה מוזרה שכזו. לא הצלחתי להבין את זה. איך הוא מסוגל להיות כל כך מרוכז בעבודה אחרי מה שעשה. ולמה אני לא מצליחה להוציא מילים מהפה. ״אני מופתע שאת מהופנטת מעבודתי ככה. לדעתי זה מאוד משעמם.״ הוא מסתכל עליי ונושק לאפי באהבה. ״אני.״ אני בולעת את רוקי בשקט ומניחה את ראשי על החזה שלו. הראש שלי כואב. אני מסוחררת. ״קשה לי.״ למצוא את המילים. תגידי את זה סיילו!
אני שותקת. ומתנשפת בשקט על ידו. ״זה בסדר.״ הוא מלטף את ראשי בשקט מרגיע אותי. ״את תחזרי לעצמך מחר. רציתי שקט היום במיוחד אחרי ליל אמש.״ הוא צוחק ואני מחזיקה בראשי.
דפיקות בדלת נשמעו. ״יבוא!״ קייל אישר להיכנס. ״הבאתי לה שמיכה.״ טיילר נכנס והניח על שולחנו.
״תודה טיילר.״ פניו של טיילר מסתובבות ואני מחזיקה בפניי.
״היא התלוננה על הטעם של המיץ הבוקר?״ קייל שאל וטיילר ענה בשלילה. ״יופי״ הוא ליטף את ראשי ונשק לי. ״התנהגת יפה סיילו.״ טיילר מכסה אותי בשמיכה. ואני חוזרת לנוח על קייל.
״אדוני היא בטוח בסדר?״ טיילר מתעניין וקייל מביט בו בכעס. ״הכמות הייתה כפי שצריך. מזגת לה כוס אחת נכון?״ טיילר הנהן בבושה. ״אז הכל בסדר. תמשיך בעבודה.״ טיילר יוצא מהמשרד ואני מביטה בדממה על קייל העובד. ״העיניים שלך פקוחות כל כך יפות כשאת מסתכלת עליי.״ הוא מכרבל אותי ומנשק את שפתיי.
״כל כך יפה.״ הוא לוחש וחוזר לעבוד.
הכל כל כך לאט היום. אני לא מצליחה להוציא מילה מהפה. הוא כל כך יפה כשהוא עובד. יפה עד כאב.
אני מרגישה את איברו מתקשה כשהוא מחייך אליי.
הוא מתרומם מהכיסא והרצפה מסוחררת עד מאוד עיניי נעצמות ונפקחות כשהוא מניח אותי על מיטה ועולה מעליי.
רגליי נפתחות והוא. אני לא מרגישה כלום. גופי מסוחרר ואני מרגישה מעט אי נעימות בין רגליי.
חום מתפשט על פניי ונוזל מלוח נכנס לפה שלי בטיפות קטנות ולא מזיקות.
״אני אוהב אותך.״ אני שומעת קולו במעומעם. ומרגישה את הנשיקות שלו על כל חלקי גופי.
קייל מחזיק בבטני ומושך אותי קרוב אליו, הוא מכסה את עיניי עם ידו. האחיזה נרגעת שהוא מאבד שליטה ונרדם. אני רואה רק חושך מולי. אני רוצה לדבר אבל האפלה לוקחת אותי איתה ואני לא מצליחה להרגיש את גופי.
}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}