LEFT BEHIND

פרק ~27~ רק בראש לי

-I loved and I loved and I lost you
And it hurts like hell-

-Lauren Strahm & Tommee Profitt-

~אהנון~

אני נרדמת. הבחורה לצידי הפכה שקטה. היא מפסיקה לדבר ומתבודדת בצד כך שאני נרדמת ומתעוררת שוב ושוב. אני לא יודעת כמה זמן חולף, רק חשה בכאב, רעב וצימאון.
אני שוכבת על הרצפה ומעיזה לרפרף קלות עם אצבעותיי על רגלי. היא פועמת בכאב. פצעי ירי הרבה יותר כואבים מפצעי חץ. מדי פעם אנחנו שומעות רעש, צעקות, בכי. ואני רועדת בכל פעם. תוהה האם מקס ימצא אותי כאן. האם בכלל?
רעש המנעול נשמע שוב והדלת נפתחת. אני מתבוננת בשניהם בחשש ועייפות רבה. הבחור עם החליפה שוב מולי. פיליפ והמבוגר לצידו לואיס.
לואיס הוא זה שגורר אותי שוב אל מחוץ לחדר הנמוך אבל פיליפ גורם לו לעצור עם ידו המושטת. אני מבחינה בכיסא גלגלים לצידם. הם מרימים אותי ומושיבים אותי על הכיסא. כאוב לי שאני יושבת. אני מנסה לנשום עמוק ולהתעלם מהכאב הפועם ברגלי בזמן שהם קושרים את ידיי ורגליי אל הכיסא.

״אתה תחזור גם בשבוע הבא? הבנים ילכו לצוד בשבילי עוד.״ לואיס אומר עם חיוך גאה ברגע שפיליפ מניח את ידיו על הכיסא כדי להוביל אותי. אני ממצמצת בעייפות מרגישה מבולבלת. בקושי יושבת על הכיסא. כמעט נרדמת. אני תוהה האם התישו אותי ככה בכוונה, האם זה היה העניין בלא לטפל בי או להביא לי אפילו מעט אוכל?
״כנראה שלא ישלחו אותי שוב לואיס.״ פיליפ אומר ואני שומעת את לואיס מופתע.
״למה? הסחורה לא טובה בעיניכם?״ מצביע עלי.
בעיניכם. ברבים. אני תוהה האם פיליפ עובד עם עוד אנשים? לאן הוא מתכוון לקחת אותי. לאן לקח את כל מי שלואיס חטף בשבילו.
״אני חושב שהגענו לרגע שיחלנו לו.״ עונה פיליפ בגאווה ואני מרגישה בו דוחף ומוביל את הכיסא קדימה לאורך המסדרון.
״אנחנו עוד נדבר לואיס.״ פיליפ אומר שמתרחק יותר ויותר. אני בכיסא שקטה. לא מוציאה מילה מבין שפתיי. גם כי אני פשוט מותשת וחלשה וגם כי אני פוחדת. אני לבד. עם בחור זר, בחור שקנה אותי בכסף כאילו הייתי רכוש.
אני עוצמת את עיניי מנסה להעלם או לפחות רק בראש שלי.
״לא טיפלו בך כראי..״ אני שומעת אותו אומר ופוקחת את עיניי.
אני מבחינה שאנחנו בחוץ וכבר לא בפנים, ריח האוויר מרענן פתאום. נקי וגורם לי להתעורר ולהרגיש חזקה הרבה יותר. טיפת אור שמש.
אבל עכשיו אני שמה לב לסביבה, איפה אני נמצאת. אין שום רמז לכך שאנחנו קרובים הביתה. אנחנו מחוץ למבנה גדול וישן בתוך אזור חולי ונטוש. כנראה הייתי כלואה בפנים. אני מביטה סביבי ולא נראה אף יצור באזור. רק אנחנו כאן.