הכאב שלה

טיול שנתי

יאן

היום יולי חוזרת לבית ספר...
מחר אנחנו יוצאים לטיול שנתי של 2 לילות.
אני מקווה להיות עם ליאם/שון/נואה/סטיב.
אסור להיות עם בנות באותו החדר.
אז אני מקווה שיולי תהיה עם אחת מהחברות שלה.
אבל אנחנו נדע את זה רק בטיול.
קמתי מהמיטה והלכתי לכיוון המקלחת.
דפקתי בדלת.
״תפוס!״ שמעתי את קולה של יולי.
חזרתי לחדרי וחיכיתי שהיא תצא.
אחרי כמה דקות היא יצאה לבושה בתלבושת הבית ספר.
כשהשיער הארוך שלה רטוב ועם ריח מהפנט.
״בוקר טוב.״ אמרה וחייכה.
״בוקר טוב?״ שאלתי בבלבול.
אבל בתוך עצמי הייתי שמח.
הבקרים הקודמים שבהם היא קמה לבית ספר היו נוראים.
״כן..אני רוצה לבוא עם אנרגיות טובות,מחר הטיול ואני אוצה שהכל יהיה בסדר.״ אמרה והסתכלה עליי.
״אני מבטיח לך שיהיה בסדר,גם היום,וגם מחר בטיול.״
אמרתי והיא נישקה אותי.
נשיקה קטנה אבל עדיין נשיקה מושלמת.
״אנחנו במסדרון יול,אדל או ההורים יכולים לעלות ולראות אותנו.״ אמרתי.
״שיעלו,אני לא רוצה להסתיר את זה יותר...״ אמרה וחייכה.
״יול,אנחנו צריכים לדבר על זה.. זה לא יכול להתגלות פתאום ככה.״
״אז בוא נדבר על זה.״ אמרה.
״עכשיו? אני צריך להתקלח ולהתארגן לבית ספר..״
״עכשיו.״ ענתה.
״איך נספר להורים?״שאלה.
״אהה..את ממש ממש רוצה לספר להם?״שאלתי.
חשבתי שיש לה חום.
איך היא רוצה שנספר דבר כזה?
״כן.״ ענתה ברצינות וידעתי שהכל הולך להסתבך.
״יול אני ממש צריך להתארגן נדבר על זה בבית ספר בסדר?״ שאלתי.
היא הנהנה והלכתי להתקלח.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
יום אחרי עדיין נקודת מבט יאן.

השעה 4:00,קמתי מהמיטה והלכתי להתקלח,ב6:00 האוטובוס של הטיול יוצא..
בזמן שהתקלחתי תיארתי לעצמי שיולי כבר ערה.
אתמול בבית ספר תיאו לא הגיע,אז היה ליולי יחסית קל.
אבל היא כן קיבלה מלא שאלות על איפה היא הייתה כל הזמן הזה.
אז אמרתי לה שבזמן שהיא לא באה אמרתי לכולם שהיא חולה.
יצאתי מהמקלחת ולבשתי מכנסי טרנינג שחורים חולצה אפורה ופוטר לבן.
הלכתי לכיוון חדרי והכנסתי את הדברים האחרונים למזוודה.
התזתי בושם ונעלתי את נעליי.
ירדתי למטה כדי לאכול ארוחת בוקר.
הכנתי חביתה עם סלט והכנתי פנקייקים ליולי:)
עליתי לבדוק אם היא כבר התארגנה
וראיתי אותה מתאפרת.
היא לא ראתה שנכנסתי לחדר אז החלטתי להבהיל אותה.
באתי אליה מאחורי הגב והתחלתי לדגדג אותה והיא קפצה והתחילה לצחוק.
״בוקר טוב״ אמרה לי.
״בואי למטה הכנתי לך הפתעה״ אמרתי לה והיא קמה מהכיסא והתעצבנה קצת שהמסקרה לא יצאה לה טוב כי הבהלתי אותה.
ירדנו למטה והיא ראתה את הפנקייקים.
״תודה אמרה ונתנה לי נשיקה.
״יכולים לראות אותנו.״ אמרתי.
אתמול הביתה ספר דיברנו קצת על הנושא הזה והסברתי לה שאני מעדיף לחכות עוד קצת.
סיימנו לאכול וראינו קצת טלוויזיה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
כעבור שעה וחצי עדיין נקודת מבט יאן.

לקחתי את המזוודה של יולי ואת התיק שלי.
אני באמת לא מבין למה היא צריכה כמות כזאת גדולה של דברים ליומיים.
אנחנו נוסעים לכפר שנמצא במרק של 4 שעות מכאן.
ושם נישן בבית מלון ונטייל באזור.
הגענו לבית ספר וכעבור 4 שעות נסיעה סוף סוף הגענו למלון.
אחה״צ נצא לטייל.
היינו בלובי של המלון והמורה התחילה לחלק אותנו לחדרים,2 בחדר.
בזמן שהיא מחלקת קיבלתי הודעה בטלפון.
פתחתי וראיתי שההודעה מאבא.
תמונה,של טבעת ולמטה מצורפת ההודעה.
-אתה חושב שאוו תאהב את זה?-
פאק
פאק
פאק
פאק
רק זה מה שחסר לי לא.
״יאן,אתה עם תיאו בחדר.״ המורה אמרה והרגשתי כאב חד בחזי.
לא.
היום הזה לא היה יכול להיות יותר גרוע.