פרק 2 - מבצע גיוס התחיל

45 2 0
                                    

-[אלונה]
כאשר הגענו למתחם ראיתי עוד אנשים בגילי שמתגייסים איתי היום ופתאום תחושה של חשש ופחד עולה לי על הלב "אמא אני לא רוצה לעזוב אותך, אני רוצה להישאר" אמרתי, נשמעתי כאילו אני לא הולכת לראות אותה לתמיד "אבל אמרת שאת רוצה ללכת לצבא ולעשות חיים עם חיילים ו'לחיות כמו חיילים'" היא חיקתה אותי, זה נכון, אמרתי דברים כאלה מאז שהייתי בת 4, תמיד רציתי להתגייס ולהיות הזאת ש'שומרת על הבית ועל התושבים' תמיד הראו לי את הדמויות האלה עד כדי כך שזה עשה לי חשק להיות חיילת מאז, "בסדר אז עכשיו לא בא לי" אמרתי, מתבכיינת לאמא שלי "טאק אלונה! תרדי ממני, את הולכת, את לא סתם חפרת לי כל השנים האלה רק בשביל שפתאום לא תרצי" היא אמרה ושתקתי, היא צודקת, אני צריכה לרדת ממנה ולעלות אל האוטובוס

אחרי 15 דקות קראו לי לעלות על האוטובוס ושמעתי את אמא שלי צועקת לי "דוואי תשמרי עלינו" וציחקקתי בשקט, הסתובבתי כדי לנופף לה בחיוך גדול וראיתי אותה מחייכת אלי וליידה אבא שלי מחייך חיוך גאה, זאת הפעם הראשונה שאני רואה אותו מחייך עלי, חינוך סובייטי.. לכו תבינו... הסתובבתי בחזרה ועליתי לאוטובוס, הייתי האחרונה אז לא היה לי כלכך מקום או בררה.. ראיתי רק מושב אחד פנוי והוא היה המושב הראשון ולידו ישב מישהו שנראה מבוגר יותר.. אני חייכתי חיוך מאולץ והתישבתי בקצה המושב כדי לא להפריע

-[דניאל]
ראיתי את האישה האחרונה שנכנסה, אם אפשר לקרוא לה בכלל אישה.. היא נערה.. היא אפילו לא נערה, אלא ילדה קטנה שסיימה את כיתה ד' שלה, או ככה הגובה שלה מראה אותה, היא התיישבה לידי, וברגע זה ריחמתי אליה, מי מספר לה שהיא תצטרך לקום הרבה בערך כמאט כל שניה, טוב אין בררה.. קומי גברתי הצעירה "חיילת קומי" אמרתי לה בקול קר "א..אני? למה?" שאלה בקול עדיין, אוי רק שלא תהיה הזאת שתחפס את הצומת לב... אני שונא כאלה, "אני צריך להדריך..." אמרתי שוב בקול קר כקרח "אה.. סליחה.. אני יכולה אולי לשבת במקומך?" שאלה, יופי לפחות חכמה הילדה, הנהנתי לה והיא פנתה לי את הגישה למחוץ המושבים והתחלפנו במקומותינו

לאחר 45 דקות הגענו לבסיס הטכני של חייל האוויר, קמתי והתחלתי להורות להם "חיילים, אני שמח לבשר לכם שאתם עכשיו רשמית חיילי חיל האוויר, הגענו לבסיס הטכני ששם תלמדו את המטוסים שתעבדו איתם, ואני אחד המפקדים אז יכול להיות שהפקד אליכם מאוחר יותר, אתם יכולים לרדת מהאוטובוס וניתן לכם את הקיטבאג [תיק צבאי] שלכם עם המדים שלכם בפנים, בעוד 15 דקות הייתם פה מוכנים ומדוגמים למופתי"

למפקד היקר שליWhere stories live. Discover now