אישתו

היא

בייבז זה אותו דבר בערך כמו שהיה בחלק הקודם רק מנקודת מבט של רפאל החתיך הזה.
תהנו

ביום ששרה הייתה אמורה להגיע הייתי לחוץ, עשיתי מליון ושתיים טעויות חישוב ולא הקשבתי למילה ממה שהיועצים שלי אמרו. מי היא חושבת עליי? אני הספקתי להתאהב בה בשנתיים שצפיתי בה וראיתי איך היא והיא לא מכירה אותי. היא תכעס עליי? על אבא שלה? היא תרחיק אותי ממנה? אני יודע עלייה הכל ובכל זאת כלום.
כשקיבלתי הודעה מאדל שהיא הגיעה ונכנסתי לחדר שלי, שלנו, הייתי חרד. יותר חרד ממה שהייתי שציוו עליי להרוג מישהו למען המאפיה לראשונה. אני משתגע, אישה משפיעה עליי ככה, ועוד אישה שדיברתי איתה שתי משפטים בחיים שלי! מכל הנשים שהזדיינתי איתן היא שיגעה אותי יותר מכולן. לעזעזל לא נגעתי בה בחיים! מה עובר עליי? היו לילות שבשביל להירדם הייתי צופה בה ישנה. כמובן שהיא לא ידעה, אחרת היא הייתה אחרת ממה שהיא באמת, ואני לא רוצה את זה.
כשהיא נכנסה לחדר וראיתי אותה שוב אני נשבע שעמד לי, רק מלהסתכל עלייה עומדת שם עם הפרצוף המבולבל שלה "אדוני?" היא שאלה בקול קטן וחמוד "מה אתה עושה פה?" המבט על פנייה היה מבולבל "מה זאת אומרת? מה אני עושה על המיטה שלי?" שאלתי "כמובן אדוני, אדל אמרה לי" ראיתי שהיא משקרת "אדוני הכל בסדר?" היא שאלה ואני התעצבנתי "תפסיקי לקרוא לי אדוני" אמרתי בעצבים "אני ארוסך לעזעזל לא הקאפו שלך" "אז איך אני אמורה לקרוא לך?" היא שאלה "טוב לא יודע..... ארוסי? בעלי לעתיד?" היא הסתכלה עליי מוזר "נפגשנו פעם שנייה בחיים שלנו היום" הורדתי את הראש "שכחתי שהיא לא צפתה בי כמו שאני צפיתי בה" אמרתי בלחש "מה אמרת?" היא שאלה והרמתי את הראש, לא עונה לה. הטלפון שלי צלצל "רפא יש תקלה, אנחנו צריכים אותך פה" אמר הקונסליירי שלי אלחנדרו "אני בא" אמרתי בספרדית "תסלחי לי אבל אני חייב ללכת, תתמקמי ותלכי לאדל היא תעזור לך" אמרתי ויצאתי מהחדר
נכנסתי למשרדים "בן זונה כדאי שזה יהיה חשוב" אמרתי "היי החתן המאושר איך אתה?" אמר אלחנדרו "רק רציתי להגיד שהיא שווה זיון" הסתכלתי עליו בעצבים "אל תדבר ככה על אישתי לעתיד" אמרתי "וואו תרגע אמיגו תשתה קצת וויסקי. לא אמרתי שאני אזיין אותה אמרתי שהיא שווה זיון" הוא קרץ אליי "אלוקים אדירים" מלמלתי "טוב אמיגו אני לא אפריע לך. תהנה מהוויסקי. אולי תצפה בה קצת, תאונן. אני יודע שאת אוהב לעשות את זה" הוא אמר ויצא. אלוקים איזה ילד דפוק, דפוק אבל יש לו רעיונות. הוצאתי את הטאבלט וצפיתי בשרה ואדל בסיור, כשהן הגיעו לסלון כמה מהזונות שאנחנו מוכרים מחר הסתכלו עלייה בעוינות. שרמוטות. אף אחת לא תסתכל ככה על אישתי ותשאר פה. התקשרתי ליד ימיני השני. יד שמאלי? לאדע. קיצר התקשרתי אליו "ליאם, מי הזונות שיושבות בסלון?" שאלתי והוא נתן לי כמה שמות "יופי, מחר נמכור אותן ראשונות" חייכתי וניתקתי. מסתכל על שרה והתהיות שלי חוזרות. אלוקים האישה הזאת משגעת אותי.....