אישתו

האחוזה

היושששש אני יודעת שממש נעלמתי אבל היו לי איזה 4 מבחנים שהייתי צריכה ללמוד אליהם סורי אני אוציא 2 פרקים היום בשביל לפצות על זה
אניווי תהנו מהמתוקים שלנו

*הווה*
עברו רק שנתיים מאז שהבטחתי את עצמי לקאפו העתידי של המאפיה הספרדית. בעיקרון היינו אמורים לחכות לגיל 18 אבל רפאל הוכתר לקאפו לאחרונה והם רוצים אישה לקאפו שלהם.
השבוע האחרון מאז שהודיעו לי עבר בסחרחורת, ההכנות והפרידה מהמשפחה ומהחברות הייתה קשה לי.
שקעתי כלכך במחשבות ובמוזיקה שבקושי שמתי לב שעצרנו. באופן אירוני בדיוק שיצאנו מה B.M.W שאספה אותי מהשדה התנגן ברקע Bound 2 של קניה ווסט.
נכנסתי לאחוזה ובצידי הדלת עמדו שתי נשים ובירכו אותי "שלום מיס, אני מיס אדל, מנהלת משק הבית, וזאת מיס לורה, השפית הראשית" אמרה אישה שנראתה חביבה ונחמדה. דאמ חשבתי שבמאפיה כולם יהיו מפחידים וקרים אבל תאמת שהן נראו חמודות. חייכתי אליהן "את בוודאי רעבה מיס" אמרה מיס לורה "תרצי לאכול משהו? לשתות?" היא מיהרה לשאול "לא אני בסדר, תודה" חייכתי אליה "תרצי לראות את האחוזה מיס?" מיס אדל שאלה  "אשמח אם תראו לי את החדר שלי שאוכל להתמקם" ניסיתי להישמע נדיבה אבל את האמת שהייתי עייפה ולא היה לי ממש כוח.
הנחתי שאראה את הקאפו מחר לפחות ולכן הופתעתי מאוד שנכנסתי לחדר וראיתי אותו יושב על המיטה "אדוני?" שאלתי (אדוני כאילו בקטע של sir באנגלית) "מה אתה עושה פה?" המבט על פניי היה מבולבל "מה זאת אומרת? מה אני עושה על המיטה שלי?" הוא שאל הייתה לי הרגשה שמיס אדל רצתה להגיד לי את הפרט החשוב הזה בסיור שסרבתי אליו מקודם ולכן פשוט חייכתי ואמרתי "כמובן אדוני, אדל אמרה לי" הוא הסתכל עליי במבט מוזר "אדוני הכל בסדר?" שאלתי "תפסיקי לקרוא לי אדוני" הוא אמר "אני ארוסך לעזעזל לא הקאפו שלך" "אז איך אני אמורה לקרוא לך?" שאלתי "טוב לא יודע..... ארוסי? בעלי לעתיד?" הסתכלתי עליו מוזר "נפגשנו פעם שנייה בחיים שלנו היום" הזכרתי לו והוא מלמל משהו לא ברור "מה אמרת?" שאלתי והוא הסתכל עליי "רפאל, לבנתיים" הטלפון שלו צלצל והוא ענה ודיבר בספרדית "תסלחי לי אבל אני חייב ללכת, תתמקמי ותלכי לאדל היא תעזור לך" הוא אמר ויצא מהחדר. יופי, עכשיו נשארתי פה לבד "תודה רבה בעלי לעתיד" אמרתי, סרקזם נוטף מהקול שלי.
שמתי לב לאינטרקום בחדר שלי וצלצלתי בו, קולה של אדל בקע "מיס?" היא שאלה "אשמח לסיור עכשיו אדל" אמרתי. תוך חמש דקות אדל הייתה מחוץ לחדרי "בואי מיס, אני אראה לך את האחוזה" התחלנו בלראות את הקומת מגורים של המשפחה, כל המקום הזה הוא גדול מידי, ויש בו יותר מידי חדרים "אדל, כמה אחים בדיוק יש לקאפו?" שאלתי, מסוקרנת "שתי אחים קטנים תאומים, בגילך מיס ואחות קטנה" היא אמרה "אז למה יש כל כך הרבה חדרים בקומת מגורים?" היא ציחקקה "אני שואלת את עצמי את זה לפעמים מיס" היא חייכה אליי והבנתי שאם מקודם חשבתי שנסתדר עכשיו ידעתי שהיא תיהיה אמא שנייה שלי במקום הגדול מידי הזה, כשירדנו למטה לסלון ישבו שם כמה נערות שנראו יותר גדולות ממני ולבשו חזיית בקיני ושורט וצפו בטלוויזיה "בנות זאת הגברת החדשה שלנו, אישתו לעתיד של הקאפו, תקבלו אותה יפה" היא חייכה אליהן. צומת ליבן עברה אליי והן הסתכלו עליי בעוינות, יכולתי להישבע שמישהי מהן מלמלה משהו שנשמע כמו 'זונה'  רק המשרתות שניקו שם חייכו אליי וחייכתי אליהן בחזרה. לא משנה, המאפיה באמת מפחידה. מעניין מי הן ומה הן עושות. בכל  מקרה חייכתי אליהן והמשכתי בסיור. אני ומיס אדל יצאנו לבריכה ושם ראיתי עוד בנות משתזפות ולידן היו כמה מהגברים הכי מושכים שראיתי בחיי. אחד מהם שרק והשני הרביץ לו ומלמל משהו. גם הבנות שהשתזפו שם הסתכלו עליי בצורה מפחידה. אלוקים מה נסגר איתן?
נכנסו ומיס אדל הצביעה על הקומה למטה "שם יש חדר כושר ומשרדים מיס. אסורה עלייך הכניסה ללא ליווי צמוד של הקאפו" היא אמרה "תודה רבה אדל" חייכתי ועליתי חזרה לחדר שלי. התיישבתי על המיטה וראיתי שהדברים שלי סודרו כבר בארונות "אני אצטרך להתרגל לזה" מלמלתי והחלפתי לפיג'מת סאטן שקניתי במיוחד ונכנסתי למיטה. היה יום מתיש ואני חייבת לישון קצת. רק קצת. חשבתי על המיטה שלי בבית ונרדמתי