להסתבך איתו

פרק 29

היילי
התעוררתי בבוקר בידיעה שאמא שלי יכולה לחזור לבית כל רגע. אבל ניסיתי כמה שיותר לא לחשוב על זה זה רק גורם לי לעצבים ולבכי.
ירדתי למטבח ואת מי אני רואה?... א..ת את אמ..א שלי...!
היא מסתכלת עליי עם דמעות בעיניים ואומרת ״מה קורה חיים שלי?״ היא אומרת ופותחת את הידיים לחיבוק. אני פשוט קופאת במקום ולא מתכוונת אפילו לחבק אותה. ״מה נראלך שאת עושה?!״ אני מתפרצת.
״את פשוט נטשת אותי ועכשיו את חוזרת ואומרת לי מה קורה חיים שלי?!״ אמרתי עצבנית. ״אני יודעת שאת עצבנית אבל..״ קטעתי אותה באמצע המשפט ״אבל מה אמא?! האבל הזה לא משנה את מה שעשית!״ אני רותחת עליה. ״אני יודעת אבל חזרתי עכשיו נכון? אני פה עכשיו אני הלכ..תי בגלל שלא רציתי לפגוע בך זה היה לטובתך..״ אמא שלי אומרת בעצב. ״גם עם את פה עכשיו זה לא משנה את פאקינג העובדה שנטשת  את הילדה שלך בעיר שהיא לא מכירה לבד לעבוד ולשלם זכר דירה!״ אני אומרת בזעם. אני בוכה דמעות וכך גם אמא שלי היא פשוט לא עונה לי היא השפילה מבט וחשבה איזה חמש דקות מה לענות לי.
״אנ..י אני מצטערת שהיית צריכה לעבור את כל זה פשוט...זה היה לטובתך גם עם את חושבת שלא״ אמא שלי עונה בקול צרוד.
״לטובתי?!״ אני חוזרת על המילה שאמא שלי תמיד הייתה אומרת לי.
אני מוסיפה ״עם זה היה לטובתי לא היית משאירה אותי עם כל החשבונות ואת לא יודעת איזה גיהנום אני עוברת כאן!״ אני עונה כולי חמה עליה.

אחרי הריב עם אמא שלי היא נשארה בבית כי היא משלמת שכר דירה.
בזמן שאני בחדר נעלתי תדלת אמא שלי ניסתה איזה אלף פעם לדבר איתי אבל או שלא עניתי לה או שאמרתי לה לעוף מפה. בזמן שהייתי בטלפון אני שומעת את אמא שלי מדברת בטלפון או עם מישהו שפה.
אני יוצאת מהחדר שלי בשקט יורדת במדרגות מציצה לראות עם מי אמא שלי מדברת ואני רואה שהיא מדברת בטלפון. לא התפרצתי עליה ישר פשוט הקשבתי לשיחה בשלי שהיא תראה אותי.
״כן אנחנו נבוא מחר אני מבטיחה״ אמא שלי אומרת למישהו בטלפון. אבל במילה ׳אנחנו׳ יש משמעות עבורה זאת אומרת שהיא מתכוונת אליה ואליי. ״את בטוחה שזה לא יפריע לבת שלך?״ שאל קול גברי דרך הטלפון. ״היא שונאת אותי כרגע ואני יכולה להבין למה אבל היא תסלח לי עם הזמן וזה אולי יפריע לה שנעבור לגור אצלך עם אבל היא עם הזמן תשלים עם העניין״ אמא שלי אומרת בטון רגוע אבל פניה לחוצות. בזמן שאמא שלי המשיכה לקשקש על כמה שהיא אוהבת את מי שזה לא היה אני חשבתי על זה שאני הולכת לעבור לגור מחר אצל חבר של אמא שלי?! אני הייתי מבולבלת היא אמרה משהו בקשר לזה שאנחנו נעבור אבל חשבתי דירה משלנו ולא נעבור לגור אצל מישהו אחר. אמא שלי סיימה את השיחה שלה ואני רואה אותה מתנשפת ואז היא מתקדמת לכיוון המדרגות משם אני רצה אל חדרי ונועלת לפני שהיא תעלה עליי שהקשבתי לשיחה שלה. אני שומעת דפיקות עדינות על הדלת.
״היילי מתוקה אנחנו צריכות לדבר..״ אמא שלי אומרת בנימה עדינה.
פה אני מבינה שאין לי ברירה. אני קמה מהמיטה ופותחת את הדלת.
״אני יכולה להיכנס?״ שאלה אותי אימי. ״כ..ן״ אני עונה.
הינה נכנסת ואנחנו מתיישבות על המיטה.
״טוב אולי ציינתי את זה במכתב אבל אני חייבת להבהיר לך.״ אמא שלי אומרת בנימה רצינית ומוסיפה ״אנחנו מחר אוסרים לגור אצל חבר שלי ג׳ון ואני שתעזרי לי באריזות..אני יודעת שזה לא קל לעיקול אבל אין לך ברירה את חייבת לציית לי אני אמא שלך ואת עדיין לא בת 18״ אמא שלי אומרת ברצינות. ״ומה אני לא ארוז מה תעשי?!״ אני אומרת באדישות.
היא לא מפחידה אותי. ״את לא רוצה לדעת מה אני אעשה לך..״ אמא שלי אומרת בטון מזהיר שבו ברגע זה אני מבינה שהיא רצינית לגמרי.
״תצאי לי מחדר אני ארוז מה שצריך את תארזי את כל השאר זה אחרי הכול הבית שלך. הרהיטים שלך. הדברים שלך. באחריות שלך.״ אני אומרת בהתנשאות. אמאא שלי באה לענות אבל ישר סגרה את פיה בידיעה שניצחתי את הסיבוב הזה סוג של. ״עד 00:00 אני רוצה שהכול היה מוכן בחדר שלך״ אמא שלי אומרת. היא קצה מהמיטה ויוצאת מהדלת.