בת האויב

פרק 13

קיארה

ג׳וזפין קילפה תפוזים באופן מהיר מידי לעין, מתנדנדת על כיסא העץ שלה. לא הייתה לי ברירה אלא לבלות איתה את שארית היום שנשאר לי. היא לא הסתכלה לי בעיניים, אבל דיברה איתי כאילו היא כבר מכירה אותי.

השיחה קלחה והגיעה מהר מאוד לחלק בו מדברים על הפיל שבחדר - אבא שלי.

״ואת לא כועסת על סבסטיאן שהוא רצה לגרום לך להתאהב בו בשביל לנקום באבא שלך?״ היא שאלה, וזורקת עוד תפוז מקולף לקערה.

״ניסיתי להערים עליו בדיוק כמו שהוא ניסה להערים עליי. אם הייתי יודעת שהוא יהיה כל כך חד ופיקח, אולי הייתי מתאמצת יותר.״

״סבסטיאן תמיד היה ילד חכם.״ היא העלתה חיוך מרוצה, ״לא נולד האיש שיצליח לעבוד עליו.״

שמרתי על שתיקתי, למרות שהיו לי כל כך הרבה דברים על הלשון. סבסטיאן ידע עליי כמעט הכל, ואני לא ידעתי עליו דבר. אולי עכשיו יישפך קצת אור על הדמות המסתורית הזאת.

״ואיך באמת הוא שכנע אותך להצטרף אליו? בכל זאת, מדובר באבא שלך.״

״מגיע לי הרבה יותר מאשר להיות בתו של ראש העיר. יש לי חלומות, תוכניות. כל עוד אבא שלי ימשיך לנצח את הכוח שלו, הגורל שלי ייחרץ לעד. גם אחרי שהקדנציה שלו תסתיים, זה לא ייפסק. הוא ירצה להיות סנאטור וישאף עד לנשיא ארצות הברית. את כולם הוא ידרוס בדרך בשביל לקבל את מה שמגיע לו.״

היא גילגלה את עיניה. ״זה לא זה.״

קימרתי גבה ספקנית. ״סליחה?״

״שש שנים אבא שלך ראש העיר, לא עשית שום דבר לגבי זה. הלכת ללמוד משהו שכלל לא רצית, וויתרת על החלום שלך, חזרת לגור איתו. כל זה רק בגלל שאבא'לה אמר. אם העתיד שלך כל כך חשוב לך, היית עוצרת את זה ממזמן.״ היא הניחה את הסכין בחזרה אל השולחן, וניגבה את ידיה במפית.

״תגידי את האמת, מה גרם לך להשתכנע?״

נאנחתי בכבדות. ידעתי שמה שאני הולכת להגיד לא כולל את כל האמת, ושנאתי לשקר.

״אימא שלי.״ מתחתי את שפתיי פנימה. ״בזמן שהיא גססה, אבא של-״

עיניה עלו אליי, ״גססה?״ היא נשפה החוצה ושמה יד על ליבה.

״כן, גססה.״ הנהנתי. ״הסרטן תקף אותה בלבלב, היא לא שרדה את זה.״

המפית הקטנה על ברכיה נפלה לרצפה כשהיא נעמדה. אני נעמדתי אחריה, סורקת אותה בחשש.

״הכל בסדר, ג׳וזפין?״

דמעה זלגה לצד הלחי שלה. היא הושיטה לי את ידיה, וכשלקחתי אותן, היא הפתיעה אותי כשהיא משכה אותי קדימה לחיבוק.