היי קאי שלי

פרק 12

"זה היה החיוך הזה. בפעם הראשונה שראיתי אותו, ידעתי שאני רוצה לראות אותו כל חיי"

@storydj

הווה- גיל 76

"וואו, ועד היום את מצלמת את הסרטונים האלה?"

"כן" עניתי לבריק שנראה מרוגש מהסיפור שלי.

"אנג'י!" קול מוכר נשמע מאחוריי "וואו, אני מרגישה שלא ראיתי אותך שנים!"

"כי באמת לא ראית אותי שנים, סופיה" אמרתי לסופיה.

היא אחת מהעובדות כאן. היא נערה שחומה עם שיער ועיניים קהות.

היא תמיד הייתה שמחה לראות אותי כשהגעתי להתנדב.

עד לפני כמה שנים שהפסקתי להגיע.

"וואו כן" היא אמרה וחיבקה אותי "התגעגענו אלייך כל כך אנג'י! כולנו כאן התגעגענו. רק את יודעת להכין את המרק המדהים שלך"

צחקנו שתינו.

"הוא חדש פה?" סופיה שאלה אותי והצביעה על בריק.

"כן" עניתי לה בלי לתת הרבה מידה לגביו.

"ברוך הבא" סופיה אמרה ולחצה את ידו "אני חייבת לחזור למטבח, אבל היה נהדר לראות אותך"

"גם אותך" אמרתי בזמן שהיא הלכה "כדאי שגם אני אלך" אמרתי וקמתי על רגליי.

"אני אראה אותך שוב?" בריק שאל בזמן שהלכתי לדלת הכניסה.

"יכול להיות" עניתי לו והלכתי לדרכי.

הפעם הבאה שהוא עוד יראה אותי כנראה תהיה בחלומות שלו. אבל אני יודעת שאראה אותו עוד מיליוני פעמים, מלמעלה. אני אשמור עליו.

*

"היי קאי שלי, הייתי היום בדרך לבית המחסה, בפעם האחרונה. חשבתי שזה יהיה נחמד ללכת לשם ביום האחרון לחיי. המחלה שגילו אצלי לפני מספר שנים הולכת להגיע לסופה. היום המחלה אמורה לקחת אותי. מה שאיחלתי לו לפני מספר עשורים הולך לקרות בעוד כמה שעות. ללכת לישון ולא לקום שוב. אנחנו נתראה בקרוב. פגשתי היום נער. קוראים לו בריק. אמא שלו נפטרה ואבא שלו עזב אותו. הוא ילד מקסים, הוא נראה בדיוק כמוך, אחד לאחד, והזכיר לי אותך. מצאתי אותו ברחובות בדרכי לבית המחסה, מבקש כסף מאנשים שיש להם יותר מדי ממנו ולא מוכנים לחלוק. לקחתי אותו איתי. זה הזכיר לי את הפעם הראשונה שנפגשנו, ואני חושבת שזה הסגירת מעגל שלי. סיפרתי לו את הסיפור שלנו, הוא התרגש. הוא מזכיר אותך בכל כך הרבה דרכים. לא רק במראה. הוא כמוך. רואה את העולם צבוע בורוד, העולם שבו שקרים לא קיימים, אין רצח, וכולם חיים בשלום ושלווה. חבל שאני כבר לא אחיה כדי לראות עולם כזה. אבל  אני לא מוכנה לוותר על ההזדמנות לחזור אלייך. לחזור הביתה. נתראה קאי שלי. שמור לי מקום לידך"