פרק 28

567 44 0
                                    

פרק 28

השעון המעורר העיר אותי לשבוע חדש. היה מוזר להתעורר לבד במיטה, התרגלתי לנוכחות של ויל. קיוויתי לראות אותו היום או ביום המחרת, הוא ממש חסר לי.
קמתי מהמיטה, צחצחתי שיניים והתארגנתי לעבודה. הכנתי כוס קפה, קראתי את העיתון בנחת וכשסיימתי לשתות את הקפה יצאתי מהבית. בדרך למשרד עצרתי אצל מייקל.
התקשקשנו קצת כרגיל, מסרתי לו את כרטיס הזיכרון ויצאתי לכיוון המשרד.
נכנסתי לבניין, בירכתי את טד לשלום ועליתי למעלה.
"בוקר טוב, אשלי." אמרתי כשהגעתי לקומה.
"בוקר טוב, קייט." אמרה והגישה לי כוס קפה.
"היום אנחנו אוכלות יחד בצהריים?"
"בכיף." עניתי לה והלכתי למשרד.
התיישבתי, פתחתי את המחשב והסתכלתי ביומן לראות את הפעילות שלי להיום:
- פגישה ב־11:00 עם ג'ניפר וינגר.
עברתי למשימות:
- ג'ולייט הוק - לקבוע פגישה לשבוע הבא.
והוספתי משימה חדשה:
-טרייסי ברינר - לקבוע פגישה לשבוע הבא ברגע שהתמונות יגיעו.
- לבדוק ביום שני שסנדי שלחה את כל החומר, ואם לא, לבקש שתשלח כדי שאתחיל לעבוד על התיק.
- אליסה רוהם - תיק שהעברתי לדרייק, לבדוק מה קורה.
הסתכלתי בתיקים הפעילים:
- ונסה לייק.
החלטתי שאתחיל בקביעת פגישות לסגירת תיקים ולאחר מכן אעבור על התיקים הפעילים ואז אצא לעבודת שטח. ראשית התקשרתי לג'ולייט ולטרייסי וקבעתי איתן פגישות לימים הקרובים. לאחר מכן התקשרתי לסנדי לוודא שאספה את כל החומר שביקשתי ממנה ולהזכיר לה לשלוח אותו אליי. כשסיימתי עם הטלפונים, פתחתי את התיק של ונסה לייק ועברתי פעם נוספת על דף הפירוט של כרטיס האשראי, כתבתי הערות בצד כגון: חנות פרחים, חנות תכשיטים - דברים שאני רוצה לשאול את ונסה עליהם. הרמתי את השפופרת להתקשר אל ונסה, ואז נשמעה דפיקה בדלת שעצרה אותי.
"כן." צעקתי ונעמדתי לראות מי מגיע. "נעים מאוד, אני קייט." הצגתי את עצמי ברגע שנכנסה הלקוחה.
"נעים מאוד, אני ג'ניפר וינגר, סליחה על האיחור." אמרה בחשש כשלחצה את ידי.
הייתי עסוקה כל כך בעבודה שאפילו לא שמתי לב שהיא מאחרת בעשרים דקות.
"זה בסדר גמור, שבי." הצבעתי על הכיסא שמול שולחני.
ג'ניפר התיישבה וגוללה במשך ארבעים דקות את כל חששותיה. היא הביאה עימה את החומר שביקשתי וענתה על השאלון שכל לקוחותיי ממלאים, וקבענו שנדבר שוב בקרוב. לאחר שהיא יצאה ממשרדי, זאק בדיוק נכנס והגיש לי את התמונות. פרשתי את התמונות לפניי, והייתי מרוצה. סימנתי ביומן תזכורת להתקשר לטרייסי ולקבוע איתה פגישה לסגירת תיק.
בשעה 13:00 יצאתי עם אשלי לארוחת צהריים, וכשחזרתי למשרד התקשרתי לחברת התעופה כדי להזמין כרטיס טיסה לסוף השבוע. אחרי הכול הבטחתי לאמי שאבוא לבקר, וכבר לא יכולתי להתחמק יותר.
הזמנתי כרטיס הלוך ליום שישי בשעה 08:00 כדי שיהיה לי את כל היום לבלות עם המשפחה וכרטיס חזור ביום ראשון בשעה 18:00 כך שאספיק לראות גם את ויליאם ואולי אפילו לישון איתו. לקראת סוף יום העבודה נכנסה אליי למשרד סנדי והביאה עימה את החומר שביקשתי ממנה. הודיתי לה והיא יצאה לדרכה. בזמן שעיינתי בו ברפרוף, ג'סי התקשרה אליי לנייד.
"היי, מותק, מה המצב?" עניתי.
"קיבלתי את הקידום. אני עכשיו מנהלת!" צעקה בהתרגשות.
"יוו, איזה כיף, אני שמחה בשבילך," עניתי. יש מצב שוויל התערב? כבר? גם אם כן, היא לא צריכה לדעת, והאמת היא שגם אני לא רוצה לדעת, זה רק יכעיס אותי.
"נצא לחגוג ביום שישי? אולי למועדון של ויל? רק אם לא אכפת לך."
"בסוף השבוע אני נוסעת לבקר את הוריי, ג'סי, נחגוג בסוף השבוע הבא היכן שאת רוצה, מבטיחה. אבל בינתיים נחגוג לך ביום שלישי במסעדה. מה את אומרת?"
"כן, נשמע מעולה."
"יופי, מותק, אני שמחה בשבילך."
"תודה, אני אקנה שמפניה מהסוג הטוב ונשתה קצת היום?" היא שאלה.
"כן, אבוא אלייך כשאחזור הביתה."
"מעולה. יום טוב בינתיים."
"ביי," אמרתי וניתקתי.
שיניתי מיד את שם קבוצת ההתכתבויות שלנו ל"ג'סי קיבלה קידום"
וכתבתי ראשונה.
אני: "מזל טוב, בייבי."
סקרלט: "מזל טוב, מותק."
ג'ולי: "מזל טוב, יפה."
אני: "יוצאים לחגוג ביום שלישי במסעדה, אני מזמינה מקום."
סקרלט: "סגור."
ג'ולי: "סגור."
ג'סי: "סגור."
אני: "מעולה."
אני לא יודעת למה אבל התקשרתי למסעדת טורו להזמין מקום, וכמובן לא היה מקום פנוי. יכולתי לשמוע את הלגלוג בקולה של המארחת כשהיא ענתה שהמקום הפנוי הבא ביומנה הוא לעוד שלושה שבועות.
התאכזבתי מאוד, ממש רציתי לצאת למסעדה הזו. ניסיתי לחשוב על מסעדה אחרת שלא שלא מצריכה הזמנות מראש. לרגע עברה בי המחשבה להיעזר בוויליאם, אבל שללתי אותה על הסף. אני לא רוצה לבקש טובות מאף אחד.
המשכתי לחפש באינטרנט מסעדה טובה לחגוג בה ביום שלישי עד שהתייאשתי וחזרתי לתיק שלי. הזמן עבר במהרה וכבר הגיעה השעה 17:00. יצאתי מהמשרד לכיוון ביתי והחלטתי לוותר היום על האימון. רציתי להיות עם ג'סי וגם לא ממש רציתי לראות את בריאן. אחרי שהתחיל איתי באותו היום בבר תיארתי לעצמי שהמצב בינינו יהיה ממש מביך ולא נעים. לעזאזל עם ויל, הוא ממש מעצבן אותי לפעמים, חשבתי לעצמי, הוא זה ששלח את בריאן המסכן להתחיל איתי רק כי רצה לבדוק אותי, אני בטוחה שזה מה שקרה.
נכנסתי הביתה ועיינתי בדואר שקיבלתי. לאחר מכן הרמתי את עיניי וראיתי על השולחן שתי קופסאות מונחות אחת על גבי השנייה.
הסתכלתי לצדדים, ניסיתי להבין מאיפה הן הגיעו וידעתי בוודאות שהדלת לא הייתה פתוחה. היה רק הסבר אחד למה שקרה כאן - ויליאם.
התקרבתי לקופסאות ומעל הראשונה היה פתק:
"זה לא תכשיט ולא פרח
ו.ג"
ויליאם והבדיחות המטומטמות שלו, חשבתי וחייכתי. פתחתי את הקופסה ובפנים הייתה מצלמה חדשה, יקרה יותר מהמצלמה שהייתה לי. הוא פשוט משוגע! אני אהרוג אותו. לא האמנתי שהוא קנה לי מצלמה, ועוד את המצלמה הכי חדשה בשוק. הנחתי אותה חזרה בקופסה, הורדתי את הקופסה הראשונה לשולחן וראיתי על הקופסה השנייה עוד פתק:
"וזה כיוון שאת - כזאת מעופפת
ו.ג"
הוא ציטט אותי מילה במילה. אין מצב שזו עוד מצלמה, אמרתי לעצמי ופתחתי את הקופסה. להפתעתי הגמורה אכן הייתה שם מצלמה נוספת. בן זונה יהיר, אמרתי בקול, הוא בטח מתפוצץ מצחוק במשרד ומחכה לשיחה ממני! הוא כמו ילד קטן עם כסף, הרבה מאוד כסף. אין בעיה, אני אראה לו מה זה. אני לא אתקשר אליו אלא אתן לו להתבשל ולתהות מה קורה. טוב, זה לפחות מה שרציתי לעשות אבל לא יכולתי לעצור את עצמי, פשוט השתגעתי. הרמתי מיד את הנייד שלי וחייגתי אליו.
"גולד."
"מה נראה לך שאתה עושה?"
"מפנק את הבחורה שלי."
"היא לא רוצה פינוקים."
"קתרין, תלמדי לקבל מתנות."
"זה יותר מדי."
"זה לא." הוא משגע אותי.
"ויליאם..." התחלתי להגיד אבל הוא קטע אותי. "קייט, אני צריך להיכנס לישיבה. יש עוד משהו שאת רוצה להגיד? אולי יפה 'תודה'?"
הוא צוחק עליי, יש לי הרבה דברים להגיד לו אבל תודה היא ממש לא אחד מהם. אמרתי ברוגז, "אתה רוצה שאני אגיד לך תודה..." הוא קטע אותי, "אין בעד מה."
שמעתי את החיוך בקולו. "זה עוד לא נגמר!"
"אני כנראה צריך לבוא שוב ולהזכיר לך שוב איך אומרים מילה אחת פשוטה."
"ביי, ויליאם!" בעצבים אמרתי בכעס וניתקתי. לעזאזל! הוא מודע טוב מאוד להשפעה שיש לו עליי, הגבר הזה ישגע אותי בסוף.
נכנסתי להתקלח ועשיתי מקלחת ארוכה במיוחד, רק זה מרגיע אותי. כשיצאתי עברתי ליד הקופסאות כאילו הן לא קיימות. עדיין לא האמנתי שהוא קנה לי לא אחת אלא שתי מצלמות חדשות. ידעתי שאני חייבת להירגע קצת, התארגנתי והלכתי לג'סי.
"מזל טוב," קפצתי עליה בחיבוק בשנייה שפתחה את הדלת.
"תודה," ענתה בחיוך.
"אמרתי לך שאת צריכה להאמין בעצמך."
"כן, אני יודעת. בואי שבי, אני אמזוג לנו שמפניה."
ישבנו על הספה זו מול זו, שתינו לחיים והיא סיפרה לי על הרגע שבו קיבלה את הבשורה. "הבוס שלי הזמין אותי למשרד והתחיל לבלבל לי את המוח, כמה אני עובדת טובה, אחראית ומסורה, ובכל רגע חיכיתי שיגיע ה'אבל' הגדול, ופתאום הוא אמר, 'לכן החלטתי לתת לך את הקידום.' את לא מבינה, אפילו לא צפיתי את זה."
"איזה כיף."
"כן, עכשיו יש לי משרד יפה."
"אני שמחה בשבילך. מגיע לך."
"נו, איפה אנחנו חוגגות ביום שלישי?"
"ניסיתי בטורו, אבל אין מקום. אני מצטערת."
"אולי תבקשי מוויליאם עזרה, הוא בטוח יצליח לסדר לנו מקום."
"אני יודעת, אבל לא נעים לי לבקש ממנו."
"אז לא משנה, נלך למקום אחר." היא אמרה, ולא נתנה לי להרגיש לא בסדר בזה שאני לא רוצה לערב את ויליאם. היא הבינה אותי. כשחושבים על זה, אנחנו די דומות באופי, ובגלל זה אני אוהבת אותה. ישבנו אצלה בבית, שתינו וקשקשנו, ונהנינו מאוד מזמן האיכות הזה. מאוחר יותר בערב נפרדתי ממנה לשלום ונכנסתי הביתה. עברתי ליד הקופסאות ולקחתי אותן לחדר. לא האמנתי שיש לי שתי מצלמות חדשות. מה אעשה איתו? מצד אחד ממש מרגש אותי שהוא חושב עליי, ומצד שני המצפון לא נותן לי להשתחרר. במיוחד כשאני יודעת מה המשמעות של המתנות האלה. כשהוא מעניק לי מתנות הוא גורם לי להרגיש זולה.
התיישבתי על הספה וידעתי שאהיה חייבת לדבר איתו, אני צריכה להודיע לו שאני טסה להוריי לביקור בסוף השבוע, תיארתי לעצמי שהוא לא יאהב את זה אבל אין לי ברירה, אני צריכה לבקר אותם מתישהו. חשבתי גם לעדכן אותו שג'סי התקבלה לעבודה, סביר למרות שהיה לי יסוד סביר להניח שהייתה לו יד בדבר. טוב, די! נזפתי בעצמי, אני לא מתעסקת בזה יותר. האמת היא שאלה היו סתם תירוצים. רציתי לשמוע את הקול שלו. אזרתי אומץ והתקשרתי אליו.
"היי, קייט."
"היי."
"קרה משהו?"
"לא."
"אז אני שמח שהתקשרת."
הוא תפס אותי לא מוכנה, לא האמנתי שהוא אמר שהוא שמח שהתקשרתי, במיוחד אחרי השיחה שהייתה לנו קודם.
"ויליאם, בקשר למצלמות..." הוא קטע אותי.
"קייט, את לא יכולה למנוע ממני להעניק לך מתנות, אז חבל על הזמן שלך ושלי."
הוא בלתי אפשרי, די, אין לי כוח לריב איתו על הנושא הזה, אז עשיתי מה שאני יודעת לעשות הכי טוב - העברתי נושא.
"היום ג'סי התקשרה אליי, היא קיבלה את הקידום. נכון שזה מדהים?"
"נכון, תמסרי לה מזל טוב ממני."
"אני אמסור."
"מתי אתן חוגגות?"
"ביום שלישי."
"איפה?"
"עוד לא סגרנו."
"אז אני אסגור לכן מקום בטורו."
"אין מקום בטורו. אני לא רוצה שתפעיל קשרים בשבילי."
"קייט, אל תעצבני אותי. ביום שלישי בטורו ב־20:00, זה טוב?" שאל.
"כן, תודה." אמרתי בלחש.
ידעתי שזה מה שהוא יעשה והרגשתי קצת מגעילה, ומצד שני, זה מגיע לג'סי. פשוט שכנעתי את עצמי שעשיתי את זה בשבילה.
"אני חייב להיכנס עכשיו לפגישה, אני אדבר איתך מחר. לילה טוב, קייט."
"לילה טוב, ויל." ניתקתי.
ויליאם גולד, מה אני אעשה איתו? עם כל הדפיקויות שלו אני פשוט מטורפת עליו. הייתי חייבת לספר את זה לג'סי, ידעתי שהיא תהיה מאושרת עד הגג. שמחתי כל כך שעשיתי את זה בסוף, למרות אי הנעימות בהתחלה. בסך הכול מדובר רק בהזמנת מקומות למסעדה, ואילו הייתי מתקשרת לפני שבועיים אז היה לי מקום בלי טובות לבקש טובה מוויל, כך שזו לא כזאת טובה, חשבתי בניסיון לשכנע את עצמי שזה בסדר. אחרי היום העמוס נכנסתי למיטה וחשבתי על ויל עד שנרדמתי.

תפסתי אותךWhere stories live. Discover now