פרק 2

2.1K 92 9
                                    

התעוררתי לקול צלצול השעון המעורר בשעה 09:00 בדיוק, וקמתי מהמיטה מרוצה לקראת יום עבודה חדש. צחצחתי שיניים, שטפתי פנים והלכתי לדלת הכניסה של הבית, שם חיכה לי עיתון יומי.

התפנקתי על קפה הבוקר וקראתי בעיון את העיתון, וכשסיימתי התארגנתי לעבודה. לבשתי מכנסיים שחורים ארוכים וחולצה מכופתרת תכולה ונעלתי נעליים נוחות בעלות עקב נמוך, אחרי הכול, ציפתה לי צעדה של חמש־עשרה דקות מהבית למשרד. התאפרתי קלות, אספתי את שערי בקוקו, תפסתי את הפוני בסיכה בצד, ולקחתי את תיק העבודה שלי שהכנתי בלילה לפני.

כשיצאתי לרחוב, עצרתי לשנייה להריח את ריח הבוקר בעיר המופלאה הזאת ניו יורק. אני גרה כאן כבר שלוש שנים. עברתי לכאן לאחר שסיימתי את לימודי באוניברסיטת אילינוי שבשיקגו, שם למדתי לתואר ראשון בפרסום ושיווק, וחיפשתי עבודה בתחום הפרסום, כעוזרת מנהלת תיקי לקוחות.

שלחתי קורות חיים והלכתי לראיונות עבודה אך ללא הצלחה. היו לי רעיונות טובים אך לא הייתי ממוקדת מספיק. חיי היו בבלגן אחד גדול הודות לדין. הייתי חייבת למצוא עבודה זמנית כדי להיות מסוגלת לכלכל את עצמי בלי שאצטרך לבקש עזרה נוספת מאמי, ראשית, משום שהיא עזרה לי בתשלום שכר הדירה, מה שגרם לי לאי נעימות רבה, ושנית, לא רציתי לתת בידה מנוף ללחוץ עליי לחזור לגור בבית. לא הייתה לי כל כוונה לחזור לשכונה אחרי מה שקרה עם דין. לא היו בי כוחות להתמודד איתו ולראות אותו מדי יום. זה כאב מדי.

באחד הימים הגיעה לידיי ההזדמנות. חברתי חשדה שהחבר שלה בוגד בה, ומאחר שזה הזכיר לי את הסיפור עם אבי, שרודף אותי עד היום, וכמובן את הסיפור עם דין שעדיין הכאיב לי, החלטתי לעזור לה לגלות את האמת. עקבתי אחריו, צילמתי אותו בשעת מעשה והראיתי לה את התמונות. בו ברגע ידעתי במה אעבוד בינתיים. פרסמתי בעיתון מודעה קטנה למשרד חקירות עם מספר טלפון, ולקוחות החלו להגיע. בהתחלה עבדתי מהבית, אך עם הזמן צמחתי, הודות להמלצות שעברו מפה לאוזן, ושכרתי משרד קטן בבניין משרדים בעיר, הנמצא במרחק הליכה קצרה מביתי. העסק החדש התאים לי מאוד. שמחתי על קרבתו לביתי, ועל כך שלא הייתי צריכה לנסוע מדי בוקר לעבודה במכונית ולחפש חניה, סיוט בפני עצמו בעיר הזאת. חלומי לעסוק בפרסום החל להתפוגג, והשקעתי את כל כולי במשרד החקירות החדש שלי.

בדרך למשרד עצרתי בחנות הצילום כדי לפתח את התמונות מהיום הקודם.

"בוקר טוב, קייט." בירך הבעלים מיד כשנכנסתי לחנות.

"בוקר טוב, מייקל. יש לחץ היום?"

"בשבילך תמיד יש לי זמן."

מייקל נמצא בתחילת שנות השלושים לחייו. הוא נראה טוב, גבוה ובעל שיער חום ועיניים חומות. הוא תמיד פלרטט איתי אך מעולם לא עבר את הגבול.

"תודה, אני רוצה לפתח משהו לעבודה."

הוא כבר הבין למה אני מתכוונת. אני מפתחת אצלו צילומים במשך השנתיים האחרונות, וידעתי שהוא טיפוס אמין ודיסקרטי שאפשר לסמוך עליו.

תפסתי אותךWhere stories live. Discover now