פרק 2

126 11 15
                                    

הערים האבודות הייבנפילד.

סופי התעוררה.
היא מחאה כף והתריסים נפתחו.

היא פיהקה, היא כבר כמעט הספיקה לשכוח ממה שקרה אתמול....
אבל אז הבזק מהזיכרון קפץ בראשה.

"זה מפחיד.." היא מלמלה לעצמה
"וזה אמיתי......."

היא החליטה לרדת למטה להגיד בוקר טוב ךגריידי ואדליין לפני שהיא תלך לפוקספייר.

היא ירדה במדרגות ונכנסה למטבח

"היי סופי מתוקה את רוצה לאכול? חיכינו שתתעוררי לא רצינו להעיר אותך בעצמנו..." אמרה אדליין ברגע שראתה את סופי.

"מה השעה עכשיו?" סופי שאלה
"עכשיו רבע לשתיים" ענה גריידי שבדיוק נכנס.

"רבע לשתיים?! ישנתי כל כך הרבה זמן?" אמרה סופי
"כן ילדונת את לא ישנת מאוד טוב הלילה התעוררת כמה וכמה פעמים."
"אתם הורים מדהימים.... אבל אל תתנו לי לישון כל היום רק בגלל סיוטים, אני ממש מקווה שלא פספסתי משהו חשוב ."

"לא פספסת כלום מתוקה ביקשנו מהחברין שלך לעבור כאן ולהביא לך את השיעורים בית, פיץ וקיף התנדבו מיד..."

סופי הסמיקה מעט.
"תודה" היא מלמלה, חושבת שזה הדבר האחרון שהיא צריכה, כאב ראש.
"אני עולה להתקלח"
גריידי ואדליין הנהנו

סופי עלתה במדרגות לכיוון חדרה.

היא נכנסה לחדרה ולפתע הכתה בה תחושה מוזרה.
מוחה התערבל לפתע כאילו היא שתתה סם הרגעה... אבל היא לא, נכון?

כל החדר הסתובב...
רגליה קרסו תחתיה.

לפתע מישהו נכנס לחדר.

"סופי?" היא שמעה קול עם מבטא מוכר
"מה קורה?....." ואז הקול גם כן השתתק,  ונשמעה חבטה על הרצפה.

היא הצליחה לסלק את הטשטוש לשנייה
ואתה את פיץ מולה חסר הכרה...

ואז כל הבלגן חזר וראשה החל להסתחרר ולהסתובב, עפעפיה היו כבדים והיא היתה עייפה...
כל כך עייפה ...
לעצום עיניים לשנייה לא יזיק, נכון? היא חשבה לעצמה.
עפעפיה צנחו למטה

והכל נהיה שחור

כשהכל מתאחד.(הפ פג שהה וארץ האגדות) (נטוש עד שאני הגמור את פאנפיק שהה)Donde viven las historias. Descúbrelo ahora