~אמור~
משכו אותי מהידיים באגרסיביות, מוציאים אותי מהתא...
״את משתחררת.״ השוטר אמר מלווה אותי.
״מה, למה?״ הלכתי אחריו, כשהוא מחזיק בכח בזרועי.
״בערבות, של מליון דולר.״ הסביר מופתע כמוני.
חייכתי.
יש לי רק שתי עשירים בחיים, ואחד מהם בגד בי, אז ג׳ואי...
״כמה ימים אני כאן?״ ביקשתי שיזכירו לי.״
״אני חושב ששבועיים מתוך שבע שנים.״
פאק שבע שנים יכל להיות הרבה...
~אמור~
״אולי כדאי לך ללבוש פחות שחור...״ בחנתי יום למחרת את בגדיו של ג׳ואי, שנשען על המכונית מחכה לי.
״אולי כדאי לך לנשום פחות אוויר...״ החזיר לי באותו מטבע.
״את מרגישה יותר טוב?״ פתח לי את הדלת.
״לא, בכלל לא.״ גיחחתי.
עבר רק לילה אחד מאז שחזרתי מבית הכלא, ואני חוזרת חזרה לבית יתומים.
״אה-״ התחלתי לדבר.
״המזוודות שלך כבר באוטו.״ קטע אותי.
״תודה.״ ניסיתי לחייך ללא הצלחה.
״תבוא לבקר אותי?״ אמרתי צופה בו מתניע את האוטו.
״ברור שאבוא...״
...
אחרי שנרשמתי ועברתי בכל המקומות שהייתי צריכה לעבור, סוף סוף הייתי בדרכי לחדר החדש שלי.
נכנסתי לחדר, הוא היה מבולגן, והייתה שם רק ילדה אחת כרגע.
״היי,״ נופפתי לה.
״היי,״ השיבה בחיוך קל, כשהיא מסירה את האיפור מפניה.
״את במיטה מעלי.״ היא הצביע על הקומה למעלה שבאחת מהמיטות.
״תודה.״ מלמלתי והנחתי את המזוודה ליד המיטה.
העברתי את מבטי לדלת שנפתחה.
עמד שם בחור.
העפתי מבט לילדה שבחדר איתי בבלבול.
היא חייכה אליו.
״היי, בייבי.״ נעמדה, והלכה אליו.
היא נשקה לשפתיו והם יצאו מהחדר.
התישבתי על המיטה של הילדה.
אוף אני אסון.
חזרתי לפה, שוב...
כל הכבוד באמת!
חשבתי בציניות.
עוד כמה ימים אני חוגגת 17, ואז אני ההיה בת 18, הומלסית עם תיק במשטרה.
הרמתי את ראשי לחדר בחדות כששמעתי צליל מוזר.
מה זה היה?
הצליל נשמע שוב, הפעם ממקום אחר לגמרי...
הצליל היה דומה מדי לצליל אחר, אך לא זהיתי לאיזה צליל.
פתאום הרגשתי משהו נוגע בי.
הסתובבתי בחדות.
זאת הייתה בסך הכל שיערה על זרועי...
החלטתי לצאת מהחדר.
רצתי במורד המדרגות ויצאתי לחצר.
התישבתי בספסל שליד הדלת, איפה שפגשתי פעם ראשונה את ג׳ואי...
סובבתי את ראשי לאחד העצים, נדמה לי שראיתי שם צל זז,
אך לא היה שם כלום.
מה לעזאזל עובר עליי?
שיפשתי את ראשי בעייפות.
החלטתי ללכת לבדוק את העץ, מפני שהייתי ממש חסרת מנוחה לגביו...
הצצתי מאחוריו וראיתי משקפיים.
הן ממש מכוערות...
בצבע צהוב, ישנות, עם פלסטרים שמחברים אותן והן גדולות ומגושמות.
הרמתי את המשקפיים ובחנתי אותן.
איזה מצחיק זה יהיה אם הן יהיו קסומות כאלה, כמו בסרטים...
הסתכלתי דרכן.
העפתי מהן אבק בידיי ומדדתי.
ולא ראיתי שום הבדל, כצפוי...
למעשה העדשות אפילו לא אמיתיות.
הרמתי את מבטי למעלה כששמעתי שוב את הרעש, הוא היה חזק יותר.
מה זה הרעש הזה?
זה נשמע כאילו מישהו בעץ מעליי משמיע את הרעש.
מוזר...
~ג׳ואי~
״אל תפנה אליי.״ חלפתי על פני הנרי שבא לדבר.
״אך היא?״ הוא עלה אחרי במדרגות.
״לא עניינך...״ מלמלתי.
״כן ענייני.״ החליט.
״אתה הסגרת אותה בשביל כסף! ואז בגדת בה! איך בשם אלוהים היא עדיין עניינך??״ התפרצתי עליו.
״תרגע...״ הנרי פלבל בעיניו וירד למטה.
טרקתי את דלת חדרי.
משהו מבעד חלוני האיר בעיניי וסינוור אותי.
כנראה חתיכת מראה, או זכוכית.
ואז מהחלון השני בחדר.
התעלמתי והוצאתי את קופסאת הסיגריות מהמגירה.
ירדתי למטה, לקחתי בירה מהמקרר ויצאתי.
״ג׳ואי בבקשה אל, זה לא בריא לך...״ לינסי אמרה לפני שסגרתי מאחורי את הדלת.
״לינסי בבקשה תעזבי אותי.״ בקשתי וסגרתי מאחורי.
התישבתי בספסל מצית את הסיגריה.
נאנחתי בהקלה שנשפתי החוצה את העשן.
שמעתי קול מוזר מגיע מאלוהים יודע איפה.
הרמתי את ראשי ולא ראיתי כלום...
YOU ARE READING
חושדת ברצח (המשך לחשודה לרצח)
Actionהמשך לספר חשודה לרצח: חזרתי לבית היתומים. משהו זז מאחורי! לא משנה, אין כאן כלום... אני שומעת צליל, הצליל דומה מדי לצליל אחר. הצליל מגיע משום מקום. הצליל חוזר על עצמו... משהו נגע בי! לא משנה, זאת רק שיערה על זרועי... זה תעתוע חושים, או שמשהו קורה כאן?
