לב יקר ערך

פרק 38 ואחרון

אלי

התעוררתי מכוסה בזרועותיו.

למעשה לקח לי שניה לעכל בדיוק היכן הייתי. אבל הכל חזר במבול של רגע. את איך שהוא נגע בי. השפתיים שלו על שלי. כשהוא קרע את הבגדים שלי. כאילו הוא לא יכול היה לחכות להיות איתי. איך שהוא עטף אותי בכפיות כשנרדמנו.

ראשי נשען עליו בדיוק באותה תנוחה שבה היינו מכורבלים בלילה. ריחו הגברי והייחודי בלע אותי בנוחות, והעמדתי פנים שאני ישנה עוד קצת, לא רציתי לצאת מהשריון שלו.

‏״אני יודע שאת ערה,״ שמעתי את תיאו ממלמל אל הרקה שלי. נאנחתי, זזתי בזרועותיו. השענתי את עצמי על אמות ידי, יורה בו מבט עייף. הוא הסתובב על הבטן שלו, מעמיק את ראשו בכרית.

לראות את פניו בבוקר זו הייתה המתנה הגדולה ביותר שקיבלתי אי פעם. הלילה הראשון שלנו ביחד, שהיה מעבר לכל דמיון. זה אבסורד שהתרגשתי מהשינה המשותפת שלנו יותר מאשר הסקס הראשון שלנו, אבל זה יותר משמעותי עבורי. הוא סמך עליי, הוא אהב אותי, והוא עשה הכל כדי להוכיח לי את זה. החומות שלו ירדו בפניי, כמו ששלי ירדו בפניו, הוא נתן לי להכיל אותו במלואו ללא מסכות ושקרים.

היינו תלויים בשיתוף, והיינו צריכים להתקיים ביחד. אחד בלי השני היה יצור רדום.

סובבתי את ראשי וחייכתי, התבוננתי בגבו החלק מתרומם ויורד לרגע. שריריו מתוחים ונפוחים. הנדתי בראשי בתדהמה.

״תישני כאן גם היום,״ הוא המשיך למלמל על הכרית, קולו עדיין מחוספס.

הרמתי את גבותיי בחיוך, ״מאיפה זה בא פתאום?״

תיאו התיישב ונשען על ראש המיטה, סורק אותי במבט מרוצה. ״בעצם למה רק היום? למה לא באופן קבוע?״

״מה?״ שאלתי בגיחוך.

״תעברי לגור כאן, מצדי עכשיו.״ הוא רכן קדימה אליי.

בשקט, עיניי גרפו את החדר. היה כל כך הרבה שרציתי לומר, אבל ידעתי שזה יכול לשבור משהו שעדיין לא הודבק אפילו. הזדקפתי, בלעתי את הפחד ונתתי למילים להיקרע מגרוני לפני שאיבדתי את האומץ.

״אנחנו צריכים קצת זמן לחשוב.״ אמרתי, משפילה את מבטי חזרה אל הסדינים.

הייתי צריכה קצת זמן בנפרד, בזמן שאנחנו חוקרים את האהבה שלנו. לא בגלל שלא אהבתי אותו, אלא בגלל שאהבתי אותו יותר מדי מכדי לקבל החלטה מודעת ובריאה עבורנו.

״אין על מה לחשוב. לא יכולה להיות מישהי אחרת שהיא לא את, אלי. זאת את שאני אוהב. איתך אני רוצה לישון. את זאת שהופכת את החיים לדבר שאני רוצה לחוות, במקום להשתתף בו בעל כורחי, כל יום״.

הרגשתי את הדמעות גולשות על לחיי, מהר מידי.

״אני רוצה להתחיל את זה מחדש. בדרך הנכונה.״ המילים שברו אותי. אולי בגלל שהן היו כנות באכזריותן.