פרסי ג'קסון נכד וולדמורט

פרק חמישי

נק' מבט הארי
קמתי בבוקר התלבשתי, היום אנחנו לוקחים את הנכד של וולדמורט ושלושה מהחברים שלו.
דמבלדור הגיע לקראת הצהריים, והתעתקנו שלושתנו שוב לביתו של פרסי, סאלי פתחה לנו את הדלת שוב, נכנסו פנימה וכל הארבעה עמדו שם.
אתם מוכנים?" שאל סיריוס. "כן" ענו הארבעה באותו הזמן."אנא תחזיקו ביד שלי בבקשה" אמר דמבלדור. פרסי שלח חיוך שנראה מרגיע לאמא שלו ואמר שהכל יהיה בסדר, הוא החזיק את היד של דמבלדור. ופתאום העולם התשתש.
התעתקנו לכיכר גרימולד מספר 12 הסתכלתי לכיוון פרסי, קצת רוצה לראות אותו מקיא. אבל לצערי הוא רק החוויר קצת. "זה פחות נורא ממסע צללים" אמר. דמבלדור הושיט להם פתק והורה עליהם לקרוא אותו, נראה שלקח להם זמן אבל כלום קראו אותו בסוף והחזירו את הפתק לדמבלדור ששרף אותו "אבל איפה הבית?" שאל פרסי. בדיוק אז בית 13 ובית 11 זזו לצדדים וחשפו את בית מספר 12 הסתכלתי על כל הארבעה לראות איך הם מגיבים. אנבת' נתנה לפרסי מבט חושד, ופרסי רק משך כתפיים. נכנסנו לבית הוויזלים והרמיוני והוויזלים חיכו לנו בכניסה. כולם בהו בפרסי. הוא אמר מובך "הי, אני פרסי ג'קסון" והוסיף נפנוף יד, אלא הם החברים שלי ניקו, וויל ואנבת' הם אמרו שלום בנימוס, אני הלכתי לרון והרמיוני, ורון שאל נו איך היה? הסברתי לו בדיוק מה הלך ובסוף סיימתי שאני חושד שהוא מרושע בדיוק כמו סבא שלו, רון הינהן ואמר צריך לבדוק לו את הזרוע.
מולי אמרה טוב האוכל מוכן חברים בואו לאכול, הסתכלתי על התאומים, הם התלחששו ביניהם ושלחו מבטים לארבעה האלה, ככה שהבנתי שהם הכינו להם מתיחה.
טוב, זה הולך להיות מעניין, הנכד לחש משהו לחברה שלו ואז זיהיתי מה התאומים עושים, על המושב של פרסי היתה כרית שמתחתה היה רובה מים קטן מכוון כלפי מעלה, המנגנון הוא שברגע שאתה מתיישב אתה מתיישב על ההדק וזה משפריץ לך מים לפרצוף, גיחכתי לעצמי וציפיתי ליראות מה יקרה כשהוא התיישב, הנכד התיישב ו… שום דבר לא קרה! מה? זו הייתה מתיחה שמעולם לא נכשלה!
התאומים התקרבו לפרסאוס וביקשו ממנו להעמד ו-מה?! המים עפו להם לפרצוף! וזה אפילו לא היה מכוון אליהם! הייתי בהלם! מולי שברה את השתיקה ההמומה בכך שצחקקה "טוב לפחות מישהו אחד מחזיר לכם סוף סוף " אמרה בצחוק, התאומים הסתכלו אחד על השני במבט של אנחנו רוצים לדעת איך הוא עשה את זה, כולם התחילו לאכול והשיחה בין כולם קלחה, התאומים שאלו את פרסי איך הוא עשה את זה והוא אמר תאמינו לי חוויתי המון מתיחות בחיי אני יודע לזהות אחת כזאת כשהיא מגיעה.
שהארוחה נגמרה  החברה של פרסי שאלה את מולי איפה הם ישנים ומולי קימטה את מיצחה בתהיה והשיבה "זה ברור לא? את בחדר של הבנות פה" והצביעה על דלת דהוייה בקצה המסדרון ואז היא פנתה לפרסאוס "ואתה בדלת הזאת פה ביחד איתם" אמרה והצביעה על דלת אחרת מתקלפת בצד השני של המסדרון, שני הבנים חייכו באהדה לפרסי ואנבת' אבל היא לא ויתרה והיא נענעה בראשה ואמרה "לא לא אני ופרסי חייבים להיות ביחד" מולי הנידה בראשה בתקיפות "ממש לא! בנים ובנות בנפרד" אמרה.
לחברה של פרסי היה מבט של אני עומדת לרצוח אותך אם לא תתני לי לישון עם פרסי אבל הילד הזה שעד עכשיו שתק אמר אנבת' בקול חד, היא הסתכלה עליו ותקעה בו עיניים חודרות הם לא הורידו את העיניים אחד מהשני ואז אנבת' התנתקה הנידה בראשה ואמרה בסדר, כל אחד הלך לחדר שלו אבל בכיבוי אורות ראיתי את פרסי מתגנב מהחדר לסלון לא ייחסתי לזה חשיבות הייתי עייף נרדמתי וחלמתי חלום מוזר, ראיתי נער שחור שיער וירוק עיניים- פרסי נלחמם בזקנות מוזרות, הוא שיסף שלושה מהם וכרע בכאב מתמלא פצעים אחת מהן התקרבה אליו, הוא שיסף אותה ביד רועדת, קולות מילאו אותי, "הינה בחרת" אמרו הקולות " בגלל. פינאוס, מוות בייסורים מדם גורגונה" והחלום ניגמר.