61 days- Larry stylinson

Part 10

לא יודעת מאיפה להתחיל עם הסליחה שלי אז פשוט תקראו❤️❤️

נקודת מבט לואי:

מכירים את זה שאתם צופים בסרט או סדרה ואז קורה משהו כל כך לא צפוי שאתם פשוט בוהים במסך בכהות חושים ולוחשים לעצמכם ״מה.לעזאזל.״
אז כן, זה די מסכם את הסיטואציה שאני נמצא בה, שוכב במושב האחורי והארי מעליי.
אני יודע שאחר כך אתחרט על זה אבל בזמן שהארי דואג שכל הגוף שלי יהיה בDNA שלו פתאום זה לא נראה כל כך משנה.
״אוי לואי״ הארי חייך את החיוך המטומטם שלו והתקרב לאוזני ״אני הולך לגרום לך לצרוח את השם שלי עד שכל היער ישמע״ הוא מלמל ולא עברה שניה עד שהתחיל להפשיט את בגדיי, הבחור לא רגוע היום.
פאק, אני שונא להודות בזה שאני כל כך חרמן עכשיו, אני יודע שאני צריך לדחוף אותו ולהפסיק את מה שהולך כאן אבל משהו בי עוצר אותי.
ההרגשה שהוא מנשק כל מקום ומקום בגוף שלי הלהיטה אותי ולא הייתי מוכן שזה יפסק.
״אתה רוצה את זה?״ לחש הארי לאוזני והוריד לי את המכנס, גיכחתי ״אני בטוח שאתה רוצה את זה יותר,״ הוא הכניס את אגודלו לבוקסר שלי והאוויר כמעט יצא ממני ״רוכן ככה על גופי עם מבט כל כך מגורה....״ התגרתי ומיד התחרטתי על כך כאשר הארי חיכך את האיברים שלנו אחד בשני והרגשתי את הזין שלו מבעד הבוקסר הדק שלי, גנחתי לאוזנו.
אלוהים אדירים, אפילו מבלי שהוא נכנס עדיין ידעתי שהוא מחזיק חיה רעה שם למטה, בחיים לא שכבתי עם מישהו שיש לו כל כך גדול..
״אתה מדבר די הרבה..״ הוא לחש ולאט הוריד את הבוקסר שלי, באותו רגע שמחתי שאין אף אחד באזור, כי ככל הנראה אאבד את הקול שלי היום, או לפחות זה מה שחשבתי עד ששמענו סירנות של המשטרה מסביבנו.
אה פאק.
דחפתי את הארי מגופי ״שיט שיט שיט״ מילמלתי והתחלתי ללבוש את הבגדים שלי.
״מה לעזאזל״ הארי מילמל לעצמו גם הוא והתחיל להתלבש.
הארי יצא במהירות מהמכונית ואני אחריו, מרחוק ראינו שני אנשים עם מדי שוטרים.
״אם שואלים למה לא החלפנו גלגל תגיד שלא היה לנו אחד״ הארי מילמל במהירות ואני צבטתי אותו, זה לא הזמן לצחוקים.
אה רגע, למה הוא עדיין בלי חולצה?
״שלום, אתם....״ השוטרת שהתקדמה לעברנו נעצרה, בהתה בהארי ובחיוך פלרטטני היא אמרה ״הארי סטיילס.. ו..״ היא בהתה בי כאלו נפלתי מהירח.
אוי אני לא רוצה לדעת איך אני נראה עכשיו ״לואי טומלינסון״ אמרתי במהירות.
היא הנהנה והורידה את מבטה אל הפנקס.
״תעודות זהות בבקשה״ ביקש השוטר הנמוך שעמד לידה ״אני יכולה לעשות את העבודה שלי לבד, ג׳ון״ היא העירה לו בקוצר רוח בזמן שהארי חזר לרכב להביא את התעודות.
״הו אני יודע אמיל״ ענה לה בטון עצבני ״פשוט היה נראה שדעתך הוסחה קלות.״
אני לגמרי מבין אותך אמיל זה בסדר.
הגשתי לה את התעודת זהות שבמזל הייתה עליי והארי חזר והביא גם לה את שלו, הפעם עם חולצה מלוכלכת עליו.
השוטר הסתכל על תעודות הזהות והתלחשחש עם השוטרת השניה.
״אז זה באמת אתם... אתם יודעים שכל העיר מחפשת אחרכם ואתם נחשבים כנעדרים?״
מה
״מה״ הארי אמר את מה שעבר לי במוח ושלח אליי מבט מבולבל.
״אבל אני שמחה שאתם בריאים ושלמים, ג׳ון לך להתקשר לתחנה לדווח וביינתיים..״ היא הסתכלה על הארי מבט שגרם לי לאי נוחות קלה והמשיכה ״ביינתים אני אחזיר אותכם לבתים שלכם״ היא חייכה אל הארי.
אוי נו באמת, אני לא רוצה להיות באותו רכב עם אחת המעריצות המטורללות שלו שניה אחרי שכמעט שכבנו.
אוי..אנחנו כמעט שכבנו..שכחתי מהפרט הזה..
הארי חייך אליה חיוך פלרטטני והתקדם לכיוון הניידת ״אם הטרמפ שלי יהיה את אז בשמחה, אל תשכחו להזמין גרר״ הוא אמר
״ברור!״ אמרה השוטרת בהתלהבות ורצה אחריו כמו כלבלב אבוד בזמן שנשארתי לעמוד ולעכל את הסיטואציה.
וואו
תוך חצי דקה הוא החליף אותי ומצא סטוץ אחר, איזה כישרון.
״אני שונא את העבודה הזאת״ השוטר הנמוך ששכחתי מקיומו מילמל והלך לכיוון הניידת השניה.