היא פתחה את דלת חדרה במלון המואר.. החדר שלה היה מסודר. החדרנית הספיקה לעבור פה קודם, כנראה.
היא פתחה את הווילון במלון הילטון שבפארק ליין, בלונדון. מביטה החוצה, כרגיל. לא משו מעניין. הגשם ניתך ארצה בחוזקה, אלפי אנשים ממהרים לדרכם, לא כל כך שמים לב מי עומד מולם, נדמה כאילו גם אם יהיה אדם גוסס מולם, לא יעצור מרוץ האנשים פה מלחיות את חייו.
היא נאנחה אנחת ייאוש גדולה. העיר הזו, שלא כמו שהיא חשבה, גורמת לה להרגיש יותר ויותר לבד, בחסרון של החיים, של בעל או ילדים, של חיוך- סתם כי מישהו סיפר בדיחה. היא הסתכלה סביבה. מביטה על הקירות הגדולים, שמסמלים בדידות ועשירות בו זמנית. המיטה שלה, שהייתה כל כך מסודרת, גרמה לה לקנא בנשים האלה שיש להן ילדים ובעל, שאיתו הן יוכלו להרוס את הסדר של המיטה. היא הרגישה עייפות ושאלה את עצמה ממה בדיוק. היא לא הספיקה לענות לעצמה לפני שנשמעו דפיקות עדינות בדלת.
"hello" (שלום) היא אמרה במבטא ישראלי משהו, לבחור שעמד מולה. היא בחנה אותו מכל צדדיו. הוא נראה בן גילה 25-28... משהו כזה. חולצתו הייתה מהודקת אליו בצורה די בולטת, מוכנסת לתוך מכנסיו, שלא היה ספק שנקנו במחיר לא מועט. בניגוד לשאר הלונדונים המכובדים, הוא לא לבש טוקסידו או חליפה על חולצתו, פשוט למידי.
פניו היו עדינות מעורבבות בגסות כלשהי, מיד היא חשבה לעצמה, שמן הסתם, הוא לא אנגלי וגם לא לונדוני. עיניו היו חומות ושיערו היה מסורק לצדו של פניו, דמוי פוני עדין. וחיוכו, היה קצת מאולץ, היא חייבת לומר.
"Hi" (היי) הוא אמר. ולפי מבטאו, היא הוכיחה את ניחושה, הוא לא אנגלי. היא הביטה בו במבט מצפה.
הוא ניער את ראשו, כאילו מנסה להתרכז ואמר באנגלית לא כל כך ברורה ודי מהירה "I looking for Mr. T do you know where he is?" (אני מחפש את אדון טיי, את יודעת איפה הוא?)
היא צחקה בעדינות מעושה ואמרה "sorry but I don't know any Mr. T" (מצטערת, אבל אני לא מכירה שום אדון טיי). ואז כבר כמעט סגרה את הדלת כשהוא החזיק את הדלת בידו. "Hmm... I'm really sorry to bother you... but... it's very cold out there...so if you don't care offcours- can I stay here until Mr. T will come bake? " (אמ.. אני באמת מצטער להטריד אותך... אבל... מאוד קר שם בחוץ.. אז אם כמובן לא אכפת לך, אני אוכל להשאר כאן עד שאדון טיי יחזור?)
היא הסתכלה עליו לרגע כאילו לא הבינה מילה ממה שאמר ואז אמרה "oh.. I love to...but you know... it's been a long day...and now I just want to go to sleep so... I'm really sorry..." (או.. הייתי שמחה.. אבל.. אתה יודע... זה היה יום ארוך... ועכשיו אני רק רוצה לישון.. אז.. אני באמת מצטערת..) היא אמרה, ותוך כדי שהיא מהנהנת בחביבות מעושה, היא סוגרת את הדלת בעדינות ונועלת אותה. לאחר מכן היא הציצה דרך העינית של הדלת, וראה שהוא עדיין עומד שם, הבחור ההוא, נראה קצת המום.
היא התיישבה מאחורי הדלת, נשענת עליה. שואלת את עצמה מה הבעיה איתה. לפני רגע היא הרגישה כל כך לבד, וברגע הבא היא מסרבת לארח חברה למישהו. היא באמת הרגישה עייפות כלשהי היא חשבה לעצמה שאולי, אולי הגיע הזמן לפרוש מכל זה.
