If You Want You Can - Taekook *גמור*

"אדון אדיש"

נ.מ טאהיונג:
"איך זה שאף פעם לא ראיתי את הכלב שלך?" שאלתי את ג'ונגקוק שהלך לידי עם הכלב שלו קשור ברצועה, "אני לא מוציא אותו הרבה הוא דיי כמוני, אוהב את הבית"
הוא אמר ועמדה לי במוח שאלה שהציקה לי מאז שיצאנו, "אני יכול לשאול אותך שאלה?" אמרתי לו והוא הנהן, "אם זה משהו אישי אני לא בטוח שאני יענה על זה, אבל תנסה" הוא אמר, "אוקיי אז ככה, כשהגעתי לפה התנהגת אליי כאילו אתה עומד להרוג אותי כל רגע, אבל פתאום מהיום בבוקר אתה מתנהג כאילו אף פעם לא ניסינו לתלות אחד את השני על המנורה של הבניין, אני יכול לשאול למה?" שאלתי והסתכלתי עליו, "תמיד היית ככה?" הוא שאל, "איך?" השבתי לו, "כל-כך ישיר", הוא אמר, "לרוב כן, אני לא אוהב לשקר לאנשים, אני מעדיף שישנאו אותי על זה שאני אומר את האמת, מאשר שיאהבו אותי על זה שאני אומר שקר, ועכשיו אם אתה יכול לענות על השאלה שלי אני ישמח" אמרתי ולקחתי את טאן על הידיים, יש לכלב הזה תאבון יתר, תביאו לי כלב אחד שמנסה לאכול קקי של כלב אחר, כן, הם מריחים לרוב, אבל לא מנסים לאכול. "אוקיי, אני יענה על זה, אני לרוב נוהג להיות אדיש לכולם בהתחלה" הוא אמר והסתכלתי עליו במבט של 'ווטאפק מאן' איזה בנאדם אדיש לכולם ושבוע אחרי זה מתנהג כאילו הכל בסדר?, "אני יכול לשאול למה?" שאלתי נזהר בכל דבר שאני שואל, בכל זאת לא נראה לי שהוא אדם רגוע במיוחד, "אני לא סומך על אנשים, חוץ מארבע אנשים שנמצאים בחיים שלי מאז שאני בן ארבע עשרה" הוא אמר והסתכלתי עליו במבט מוזר, "מה?" הוא אמר והיה נראה שהוא טיפה נבהל ממני, וואו, אף פעם לא ידעתי שאני מסוגל להפחיד אנשים כמוהו, "מה עם ההורים שלך?, אתה לא סומך עליהם?" שאלתי ולפתע הפנים שלו הפכו להיות אטומים, אוקיי שאלתי יותר מידי נראה לי, לא, לא נראה לי, שאלתי יותר מידי.
"ההורים שלי מתו בתאונת דרכים לפני שש שנים" הוא אמר באדישות, אופס, מה אני עושה כרגע?, "סליחה, לא התכוונתי לשאול יותר מידי, זה פשוט סיקרן אותי", אמרתי בניסיון לחפות על עצמי, "זה בסדר, אתה לא הראשון ששואל את זה" הוא אמר מנסה לחייך בכוח, למה?, אני שונא שאנשים מראים שהם בסדר בכוח בזמן שהם פאקינג לא, "אני יכול לשאול מי ארבעת האנשים שאתה כן סומך עליהם?", שאלתי אותו מקווה שלא פוגע שוב בנקודה רגישה, באמת שלא נעים לי, אבל אני אדם סקרן מידי, "הם אנשים שגידלו אותי מאז שהייתי בן ארבע עשרה, אחרי שההורים שלי מתו אחד מהם לקח אותי אליו וגדלתי אצלו עד לפני שנתיים" הוא אמר עדיין במבט אדיש,
"אוו, וואו, זאת אומרת, בטח עברת ממש הרבה" אמרתי בניסיון לנחם אותו, למה אני עושה את זה?, "חוץ מהתאונה של ההורים שלי, לא עברתי הרבה, אני לא בנאדם מסכן, אני משתדל להשאיר את העבר שלי מאחורה ולהתקדם" הוא אמר, לא סתם אמרתי שהוא נראה אדם מעניין, הוא באמת מעניין בשיא הכנות, "אתה מתעלם מהעבר שלך?" שאלתי אותו, "לא, אבל אני משתדל לא לתת לו להפריע לי ביום יום" הוא אמר ושמתי לב שכבר הגענו לבית, "אתה רוצה להיכנס או שאתה מעדיף ללכת לבית שלך?, בכל זאת החבר שלי ישמח לחברה חדשה, לפעמים הוא מזכיר לי כלב" אמרתי ושמעתי אותו מצחקק מאחורה, "וואו" אמרתי "מה?" הוא אמר, "פעם ראשונה שאתה צוחק" אמרתי ונכנסתי, "אתה בא?" שאלתי והוא הנהן ונכנס עם הכלב, שבסיבוב התברר כבאם,
"אגב, עוד לא הצגתי את עצמי, אני טאהיונג, קים טאהיונג".

נ.מ ג'ונגקוק:
הוא לא השתנה הרבה מאז התיכון, הוא אותו אדם שלו ונחמד שהיה אז, והכי חשוב, מה שהכי אהבתי בו, הוא היה הוא, הוא לא ניסה להרשים ולשחק את עצמו בפני כולם כדי שישימו לב אליו, "תגיד מה הבעיות שלך?" החבר שלו התנפל על הספה והתיישב לידי במבט עצבני, "מה?" הסתכלתי במבט לא מבין, "אתה עצבני או נחמד?" הוא שאל, "צ'ים תעזוב אותו!" שמעתי את טאהיונג מהמטבח וחייכתי, "למה אתה מחייך?" הוא שאל, "סתם, אתם פשוט מצחיקים", אמרתי, "אוו אדון אדיש חושב שמישהו מצחיק, תצבוט אותי ותגיד לי שזה לא חלום" הוא אמר והושיט לי את היד שלו, "לעשות את זה?" שאלתי בחיוך ערמומי והוא ישר נבהל וברח לקצה השני של הספה, "תודה אני מעדיף לחיות" הוא אמר וטאהיונג נכנס לסלון, "צ'ים או שאתה סותם או שאתה עף לחדר" טאהיונג אמר, והניח על השולחן צלחת מלאה בתותים, "תפסיק לדבר כאילו אתה אמא שלי" ג'ימין אמר לו, "אני כרגע בתפקיד מחליף שלה" טאהיונג אמר והתיישב ביני לבין ג'ימין, "תרגיש בנוח ג'ונגקוק, הוא סתם מתבכיין" הוא הוסיף וקירב אליי את צלחת התותים, "אני מרגיש לגמרי בנוח למען האמת" אמרתי וג'ימין הדליק את הטלוויזיה, מה לעזאזל?, הם רואים בובספוג?, "צ'ים, כמה פעמים אמרתי לך די עם הסרט הלא פאקינג מעניין הזה?!?", טאהיונג אמר הווריד שלו בצוואר בלט, מסמן שבהחלט בעוד כמה שניות אני יחווה את מה שאני שומע כמעט כל היום מהבית שלהם, "היהיהי, בואו נרגע, טאהיונג איזה סגנון סרטים אתה אוהב?" שאלתי את טאהיונג, "אקשן" הוא אמר "ו..", "ג'ימין, קוראים לי ג'ימין", ג'ימין אמר ושילב את הידיים שלו בעצבים, אני יודע את השם שלו, אבל לא רציתי לצאת מטומטם שאני זוכר את השם שלו עוד מהתיכון, כי אני עדיין זוכר שעם כמה שג'ימין מטומטם, הוא קולט דברים דיי מהר, "אוקיי, ג'ימין, איזה סגנון סרטים אתה אוהב?" שאלתי אותו, "קומדיה" הוא אמר, "אוקיי תביא את השלט ונחפש סרט שמתאים לשתיכם" אמרתי וטאהיונג הסתכל עלי בשוק, "מה?" שאלתי אותו, "אתה גאון אתה יודע את זה?" הוא אמר לי עדיין בשוק, "כן אני יודע את זה עכשיו תביא את השלט" אמרתי מסמן לג'ימין להביא לי את השלט, "טוב קח" הוא אמר והביא לי את השלט במבט מובס, "צ'ים כולם מפסידים מתי שהוא בחיים" טאהיונג אמר לו ונגס בתות, בהיתי לרגע בשפתיים שלו שניהיו אדומות יותר מהמיץ של התות, ניערתי במהירות את הראש מנסה להתעלם כמה שיותר, כשצילצול טלפון קטע את המחשבות שלי ועל הצג היה יונגי.

מקווה שנהנתם🩷
תודה על כל הצפיות, פרק הבא יעלה כרגיל ביום שני הבא😃🩵🫶