לוקאס

32

אנחנו מגיעים לרופא: הוא ניתח את אוליביה במשך זמן שהרגיש כמו נצח והרופא בא אלי ואמר: "לוקאס דה ויטלי, כרגע העובר בניסיונות החייאה, אבל אין לו הרבה סיכויים, אני מציע לך להתפלל"

קראתי להורים שלי ולאנדראה, מעולם לא האמנתי בתפילות, אבל ידעתי שאם אצטרך אדם לזה זו תיהיה אמא שלי, הרופא יצא מחדר הניתוח: "סליחה, לא הצלחנו להציל אף אחד מהם"
.
.

מנקודת המבט של אנדראה:
.

לוקאס נופל על רגליו, בחיים לא ראיתי אותו ככה, הוא שולח את החיילים שלו להרוג את הרופא המסכן,

שכל חטאו היה זה שהוא נבחר לטפל באוליביה, ואמי מצד אחד מחזיקה את צידי ראשו ומנסה לתמוך בו,

ואבי מניח יד על כתפו כאילו הוא תומך בו אבל מבטו אומר: "מה זה הקרקס הזה" עובר לו זמן,

ולוקאס נשאב לסוג מסוים של חסימה, אם פעם לא היה לוקאס לב להרוג ילדים קטנים ונשים, היום הוא עושה את זה בלי להניד עפעף,

הוא לא יוצא עם אף אחת, ונראה אדיש וכאילו הוא איבד תקווה לתמיד, ניסינו לשדך לו מישהי אבל הוא תמיד פסל על שטויות,

בחתונה שלי ושל פביאן הוא הביא איתו בתור דייט יזיזה שלו, אבל לא יכולתי להאשים אותו, ואולי הוא ישאר ככה,

אבל אני בטוחה שאם אוליביה הייתה כאן זה היה נגמר אחרת,

(אל תשנאו אותי - זה סוף הסיפור לגמרי)
(נכון לעכשיו לא יעלה המשך או נקודת מפנה)