5

1.1K 32 1
                                    

מנקודת המבט של אוליביה:
.

"קומי" הוא ציווה, "מה" שאלתי, "אמרתי קומי" הוא ציווה שוב בקול רם יותר, ומשך בידי, הוביל אותי למסדרון והצמיד אותי לקיר "את שייכת לי מובן?" לא עניתי,

לא הצלחתי הרגשתי שאני לא מצליחה לנשום והוא התעצבן "מה קרה בלעת את הלשון" הוא התעצבן יותר והפליק לי בתחת,

בחוזקה שלושה פעמים, רציתי לצרוח אבל בקושי יכולתי לנשום, "את שייכת לי מובן?" הוא שאל שוב, ונפלתי לריצפה,

"קומי, קומי, קומי שיט" אני שומעת אותו צועק מעלי, וקול של אדם זר אומר לו: "יקח לה זמן להתעורר" הוא דוחף לי משהו לכוס, שורף, כמו מה שהאישה המבוגרת שמה לי,

"מה שמת לה" הזר שואל "תרופה" הוא אומר ומשחק לי בכוס עם אצבעותיו, מחזיר ומוציא במהירות, הדלת נפתחת והזר יוצא,

ומישהו מרים אותי בזרועתיו, זה לוקאס יכולתי לדעת, אני מרגישה את השרירים שלו,"תתעוררי מלאכית קטנה, השמש מחכה רק לך שתקומי בשביל שהיא תוכל לזרוח" הוא אמר,

הוא הניח אותי על משטח רך ושם לי מגבת רטובה על המצח "זה לא הזמן למות מלאכית קטנה" הוא אמר שוב,ונישק את מצחי בנשיקה אבהית אני מעמידה פנים שהתעוררתי רק עכשיו,

והוא מחבק אותי בחוזקה "אל תעשי את זה שוב בבקשה מלאכית קטנה שלי" הוא אמר, הוא מתקרב אלי ובא להיכנס למיטה,

"אתה יכול בבקשה לא לגעת בי" אני אומרת ומחבקת את הרגליים שלי, "יש לי שאלה, את מבינה מה המשמעות של חטיפה?"

הוא אומר "כן" עניתי בשקט לתוך עצמי "אבל את מבקשת כל כך יפה, ואת כל כך יפה, איך גבר יכול לסרב לך?"
.
.

מנקודת המבט של לוקאס:
.

היא מתעוררת סופסוף, אני מחבק אותה בחוזקה, "אל תעשי את זה שוב בבקשה מלאכית קטנה שלי" אמרתי, אני מתקרב אליה, בא להיכנס למיטה,

"אתה יכול בבקשה לא לגעת בי" היא אומרת ומחבקת את רגליה, "יש לי שאלה, את מבינה מה המשמעות של חטיפה?" אני אומר בגיחוח קל,

"כן" היא עונה בשקט, שקטה מידי בשביל שהיא תיהיה בסדר,

אני מרחם עליה, "אבל את מבקשת כל כך יפה, ואת כל כך יפה, איך גבר יכול לסרב לך?" אמרתי, אני מבין למה היא מפחדת,

חטף אותה גבר מאפיה, שחושב שהוא מחליט עליה, אם מישהו היה עושה את זה לאחותי הקטנה הייתי משתגע, והיא הייתה מאבדת את זה, אני מחייך אליה,

היא לא מחייכת, היא רק נראת עצובה, אני מביט בה מחייך חיוך קלוש ואומר:"לילה טוב אוליב", היא לא מחייכת, ולא אומרת מילה, נשארת באותה תנוחה בשקט,

אני הולך לחדר העבודה, "רוסו" אני קורא לאחד החיילים שלי, הוא מתייצב מיד "כן בוס" הוא אומר, "אני צריך שתשיג לי כל מידע שתוכל למצוא על אוליביה בורוכוב" אני אומר,

"כן בוס" הוא עונה במהירות ונעלם, כבר שלוש בלילה, ואני חייב לישון טיפה, פתאום נשמעת צעקה מהחדר של אוליביה,

היא צועקת מילים בשפה היפה שלה שאני לא מבין "ניקולה" אני צועק לאחד החיילים הנוספים שלי," תביא לי מתרגם יהודי", עינייה עדיין עצומות והיא ממשיכה לצעוק,

הגנן היהודי בא בריצה שומע את המילים שאמרה, "אני חושש שכדי שנדבר במקום דיסקרטי" הוא אומר,

אני מעיר את אוליביה מרים אותה בזרועותי "אסור לך להירדם, ולך אסור לתת לה להירדם" אני אומר לאוליביה וללאסי מנהלת המשק בית.

"אני עייפה תן לי לישון" היא מבקשת "לא, לא עד שאברר מה קרה" אני מצווה, אני דואג לה, היא צריכה להבין שכל מה שאני עושה זה מתוך דאגה,

אני מוביל את הגנן אל חדר העבודה הוא סוגר את הדלת מדליק סיגריה ואומר "היא עברה התעללות, מכות, אונס, מוות של מלא אנשים קרובים,

היא חזקה, אבל באותה מידה גם שברירית, כדי להיזהר איתה" הוא אמר ולקח עוד שאיפה מהסיגריה,

"אתה מתכוון להגיד לי מה המילים *המדויקות* שהיא אמרה"? - אני שואל מדגיש בכוונה את המילה *מדויקות*.

"היא ביקשה ממנו שלא יגע בה, וצעקה לאיזה אדם כלשהו שלא ימות כי היא לא יכולה שהוא ימות לה בידיים" הוא אמר ושאף עוד פעם מהסיגריה,

"תודה" אמרתי הלכתי לחדר של אוליביה, ראיתי שהיא ישנה וצעקתי על לאסי,"אמרתי לך לא לתת לה לישון"

הערתי את אוליביה, שהביטה בי בחשש ומשכתי אותה אלי "בואי אוליב", היא התעצבנה "אני לא באה לשום מקום" היא צעקה,

הרמתי אותה "את ישנה לידי עד שאדע שאת בסדר", היא לא התווכחה, רק שמה כמות מטורפת של כריות באמצע המיטה,

לא התווכחתי, "אני מרגיש מטופש ככה, את ממילא שלי, ובעוד כמה שנים תהיי אישתי ונישן באותה מיטה בכל זאת" אמרתי,

היא צחקה "בחלומות הרטובים שלך" היא אמרה וחייכה, אני אוהב לראות אותה מחייכת, היא העיפה את כל הכריות שהפרידו בנינו וחיבקה אותי חיבוק ארוך עד שנרדמה,

צפיתי בה שאור הירח המלא הוא היחיד שמאיר את חדר השינה שלנו, היא מתעוררת, כאילו היא שכחה איפה היא, היא מביטה בי בביישנות,

"איך ישנת?" שאלתי שהיא קמה, היא חייכה אלי את החיוך המיוחד שלה "עמוק, ואתה?" היא שאלה, "לא ישנתי הסתכלתי עליך רוב הלילה" עניתי, היא חייכה "לא השתעממת?" היא שאלה,

"לישון אני יכול תמיד, לראות אותך ישנה זה כמו גן עדן לעיניים שלי, ואני בחיים לא אגיע לגן עדן, הייתי צריך את זה הרבה יותר משינה" היא חייכה,

לוקאסWhere stories live. Discover now