משיכה באפלה

פרק 10

כולנו הנהנו  וזזנו למכונית
הלכתי לצד השמאלי של המכונית
"היא לא ניסתה להתאבד" אמר דילן כשעמד ליידי
"הבנתי את זה. יכול להיות שהיה לנו קל יותר לחשוב ככה, שהיא עשתה את זה לעצמה מאשר שמישהו עשה את זה לה,  מרוב שאנחנו פוגעים בה ומתעללים בה" אמרתי
"כנראה שכן, אבל אין לנו ברירה אחרת אתה יודע  שלא יהיה אף אחד שיגן עליה וזה יהיה יותר גרוע מעכשיו. כל העבודה הקשה שאנחנו מתאמנים בפוטבול תילך גם היא לעזאזל." אמר
"אתה באמת חושב שזה פחות גרוע יכול להיות, תראה איפה אנחנו נמצאים, האם אי פעם באמת הגנו עליה בכלל ,היא אף פעם לא תרגיש מוגנת כשאנחנו בסביבה.
פאקינג יכול להיות שאבא שלה אנס אותה ואז הוא השליך אותה למים לעזאזל" צעקתי דמעה אחת ירדה, מחיתי אותה לפני שמישהו יראה.
"שמע אחי, הכל בסדר, תנשום ותירגע. אל תיכנס ללחץ אני רציני היא תחייה תסמוך עליי, אם יש משהו שאני יודע לילה הרפר תמיד שורדת לא משנה מה, אנחנו עושים הכי טוב שאנחנו יכולים כדי לשמור עליה." אמר.
נכנסנו כולנו למכונית, דילן ישב ליד מושב הנהג, צ'אק מאחורה ואני הייתי על ההגה. ניסיתי להישאר מרוכז, באמת שניסיתי אבל הכל היה כל כך לא ברור. הראש שלי הוצף  במחשבות יתר , מה יקרה, מה נעשה, איך ילך ....
"מספיק, תפסיק לחשוב יותר מדי, תתרכז בהווה לא בעתיד." צ'אק אמר, ניסה להראות לי את ההיגיון שבדבריו .
הגענו לבית החולים, שאלנו באיזה אגף לילה. המשכנו לרוץ זה היה כמו לתפוס את הכדור במגרש לקבע את העיניים רק על זה ולא מעבר.
מצאנו את המקום, ראינו את קמרון יושב על הכיסא מתוסכל.
"בוא כבר נראה אם יש חדש" דילן הגיב והתקדמנו אל עבר קמרון
קמרון היה לחוץ ומתוח בדיוק כמוני, צ'אק היה רגוע אבל לחוץ באותו הזמן, דילן לא ידעתי מה עובר אצלו אבל נראה לי הוא היה הכי סבלני מבין כולנו.
"אתה בסדר? גבר" שאלתי
"כן" קמרון ענה
"ולילה?"
"עדיין שם"
"אני פה" אמרתי
"אני יודע" ענה
"לתמיד, אני רציני" אמרתי
"אני יודע שלתמיד, מה תעשה בלעדיי" אמר
"סתום חתיכת אידיוט" עניתי
"על מה אתם מדברים?" צ'אק ודילן שאלו אותנו
"על זה שג'וני מאוהב בי" אמר קמרון
"בחירה מעניינת, לא ידענו שאתה הומו" אמר דילן
"שתקו חתיכת אידיוטים" אמרתי
הם בנתיים עושים קולות של נשיקה .
"לפנות עכשיו, קדימה" קול צעקה הושמע באוזניי,
רעשים של בומים.
מזווית העין אני קולט שזאת היא עוד לפני שאני מספיק לקום קמרון ממהר לעברם פגוע
"היא תהיה בסדר?, בבקשה תצילו אותה, אני מתחנן, אני יודע שהייתי אח חרא אבל היא אחותי. היא הכל בשבילי, בבקשה. תענו לי בני זונות, היא תהיה בסדר נכון, נכון?" אני דילן וצ'אק משכנו אותו כדי שלא יתנפל על הרופאים .
"תענו לי, בבקשה, תצילו אותה" דמעות זלגו מעיניו הוא לא ניסה למחות את דמעותיו, הם נשארו שם, נשאו כל פגיעה ופגיעה. כל דמעה ודמעה  דלפה מעיניו .
קלטתי את המספרים שהופיעו שם, על הלוח. ראינו איך היא מונשמת, הדופק שלה היה מאוד חלש  ונשימה לא הייתה.
קמרון עקב אחרי איפה שהרופאים לקחו את לילה ובהה בחלון הקטן שבדלת והביט דרכה על לילה.
"עדיין יש לה דופק חלש והיא לא נושמת, אני שונא את זה"  הוא עדיין בהה דרך החלון ולאחר כמה דקות הדלת נפתחת.
"אני מצטער, ניסינו הכל" אמר הרופא
"לא זה לא יכול להיות"
"אין מצב"
"תנסה שוב"
כשאנחנו מתחננים בפני הרופא שיעשה משהו, כל דבר כדי להציל אותה לא משנה מה, אך ללא הצלחה. קמרון רץ לבפנים.
אנחנו מתקדמים לעבר החדר שהיא נמצאת בו , היא ללא תנועה כמו פסל.
"תקומי כבר, אידיוטית."  הוא מחבק אותה כל כך חזק "אני יודע שהייתי מניאק כלפייך אבל אני באמת אוהב אותך, רק תתעוררי." המאבטחים באים לקחת את קמרון אבל  קורה משהו לא צפוי
היא פתאום מקיאה, מוציאה הכל.
היא חייה, מסתבר שדילן צדק.
היא משתעלת "איפה אני?"
"את פה איתנו הכל בסדר" אמרנו
היא התרחקה מאיתנו היה לה מבט של פחד בעיניים, היא לא יכלה לזוז או לדבר.