רעש הצעדים נשמע מקצה הרחוב הישן.
המרצפות שעליהן למד ללכת חרקו כעת תחת נעליו הבוגרות
שער המתכת הוביל אותו פנימה לתוך הגינה רחבת הידיים והשביל נשא אותו אל מעבר לפינה הצפון מערבית . חיוכם קיבל את פניו בחיבוק בידיים רחבות. הוא לא הצליח להבין איך הגיע לכאן.
לפתע הקולות סביב השולחן השתתקו.
הוא הסב מבטו לאחור והביט בתדהמה בכובעו שכאילו נלקח מסרט אמריקאי ישן, בחולצתו המשובצת , במכנסי הג'ינס הכחולים כמעט כמו עיניו הבורקות.
אבא? יאן שאל.
איך יתכן אמר לו ראשו. ליבו, התהפך בקרבו. החיבוק הראשון היה מוחשי כמו בירה קרה בלב מדבר. השמחה הציפה את ליבו. זו טעות - דני אמר . הכל היה טעות. לא הלכתי מעולם.
בעוד ליבו חייך מאושר , הרגיש שאורה של השמש מסרב להכנע לוילונות שכיסו את התריסים , מסנוור את עיניו.
הבוקר עלה . ועם הערפל התמוסס הזכרון.
יאן התעורר שטוף זיעה, השעון צלצל חרישית.
