The Elfs' story - סיפורם של אלפים

VI

אזהרה: הפרק מכיל סמאט מפורט. אפשר לדלג על זה. שום דבר חשוב לעלילה. אני אסמן כשיתחיל.

שם הפרק: היה להם קר אז הם שכבו

רומר צנח למיטתו, אפילו בלי לטרוח לייבש את שיערו, ונרדם. או התעלף ואז נרדם. הוא לא היה ממש בטוח.
וכמובן שהוא לא יכל להירדם בלי חלומות. למה שיוכל?
הם היו בחדר שלו. החדר היה חשוך, ליבו פעם בחוזקה, גופו בער כפי שלא בער מעולם. קופר נישק אותו באגרסיביות, מצמיד אותו אל הקיר וכורך אותו סביבו. הוא התנשף בחוסר אוויר. ״קופר״
קופר המשיך לנשק את צווארו, יורד אל חזהו, פורם את כפתורי מכנסיו.
״קופר, אני לא מסוגל לנשום.״
קופר נעצר לשנייה, וברגע הפעוט הזה הוא הבין שהחדר בוער.
רומר התעורר, דופק את ראשו במדף שמעל מיטתו, נתון למתקפת בקבוקי דיו. לעזאזל, למה הוא חשב שלשים את הציוד קעקועים שלו מעל המיטה היה רעיון טוב?
הוא הסתכל למטה.
פאק.
הוא לגמרי יצטרך להתרחק מקופר היום.

הוא איחר לבית ספר.
נו טוב, זה לא שהוא לא ידע שזה יהיה אחד הימים המחורבנים האלה ששום דבר לא מסתדר לך.
״רומר, אתה בסדר?״ נוקס הוריד ממנו את האוזניות. ״זה מה שאתה שומע? זה רועש מדי אפילו בשבילך. אתה לא חושב?״
הוא משך בכתפיו. ״לא יודע. זה טיפה חלש לי.״ (אוהבי מוזיקה כבדה בי לייק: - ה.כ)
נוקס הסתכל עליו בדאגה. רומר ייחל שהוא יפסיק להסתכל עליו ככה כל הזמן.
נראה כאילו הוא קרא את מחשבותיו, כי הוא אמר: ״אני לא אפסיק להסתכל עליך ככה. אלא אם תפסיק להדאיג אותי, וזה אף פעם לא קורה. אתה בסדר? אתה נראה כאילו עובר עליך גיהנום בזמן האחרון.״
״ממש תודה לך.״
״אוי, נו, לא ככה. אתה תמיד חתיך. התכוונתי במבט.״
״טוב, אתה לא טועה.״ הוא הסתכל לצדדיםס ״חלמתי על קופר.״
״החבר שלך?״
״מה שתאמר, כן.״
״ולמה זה אמור לחרבן לך את המצב רוח האלפי שלך?״
״כי חלמתי חלום ממש נחמד עלינו בהתחלה ואז החדר עלה באש.״ 
״הווווו, לוהט.״ הוא הקפיץ את גבותיו.
״אתה אף פעם לא יכול להיות רציני?״ נאנח.
״לא.״ חייך בדביליות.
״זאת הייתה שאלה רטורית. אני צריך שתידבק אליי היום, טוב?״
״מה שתאמר, מוזר.״
״תודה אימבציל.״

קופר חיכה לו מחוץ לכיתת האם שלו. ״קרה משהו? דאגתי לך. לא ענית לי כל השבוע.״
״אני בסדר.״ ענה בקרירות.
״שקרן. חלמת עליי, נכון?״
״אין משהו שיכול לחמוק ממך? טוב, אז אתה גם בטח יודע שעדיף שתתרחק ממני, כי אתה יודע בדיוק מה יקרה לנו.״
״זה רק חלום, רומר.״ קופר בטח חשב שהוא מתנהג בילדותיות מושלמת, וזה נכון. אבל האמת שהוא פשוט פחד להתאהב בקופר. זיכרון החלום התגנב שנית למוחו, מעביר זרמים נעימים בגופו.
״אני עדיין כאן, אז בבקשה אל תפנטז עליי כשאני מולך. או שכן, אבל לפחות תעשה עם זה משהו.״
״סתום.״ השתיק אותו.
קופר עשה פרצוף. ״אתה לא נחמד אליי היום. קרה עוד משהו, נכון? בלי שום קשר אליי.״
״לא. עכשיו קישט מפה.״
קופר הסתלק. רומר הסתכל עליו וחשב שזה די חמוד שהוא הולך כמו פינגווין קטן כשהוא עצוב.