- הספר הוא ספר שני בדואט : נסיך הכתר. אם לא קראתם מומלץ לקרוא קודם אותו בשביל להבין את הספר הזה. -
היא בגדה בלילה שבו הוא אהב אותה.
הותירה אותו לדמם את הפצעים החוצה.
כעת היא שוב בבית, מגלה שהאיש שלמענו עשתה הכל חי.
היא נואשת לחזור אל האיש שהותירה...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
- לוקאס -
העיניים שלי סורקות את המבטח הנוצץ, הסלון המבריק, צלחות האוכל החם שנחות בצורה מושלמת על גביי השולחן הנקי.
ריח ניקיון אופף את הבית, האמבט מלא במים חמימים בדיוק כמו שהיא אוהבת.
גוש של רוק יורד בגרוני כשאני נותן מבט אחד אחרון על מה שעמלתי עליו במשך 3 וחצי שעות.
היא תאהב את זה.
הכל מצוחצח כמו שהיא אוהבת, יש את הבשר שהיא אוהבת, המים בדיוק בטמפרטורה המדויקת עבורה. הכל יהיה בסדר, נכון?
אוריאן נכנסה לחודש השני שלה, רק עוד שבועיים עד שהיא תהיה בשלישי שלה.
ומאז אני מתמודד עם מפלצת.
כל מה שעשיתי היה לא בסדר, פוגע או סתם מעצבן עבורה. כל אוכל שנכנס לפיה יצא החוצה. הקאות, בחילות ואין סוף עיסויים.
אבל זה לא העניין, זו אוריאן אני הורגלתי להתמודד איתה.
זה העצבים ומצבי הרוח שלה שמפחידים אותי.
רק שלשום היא זרקה עליי כיסא כי עשיתי צעד לא נכון.
וכעת, בבוקר חדש אני בודק את הבית אחרי שנפטרתי מכל דבר קטן שעיצבן אותה עד הלום.
פיירה אמרה שאני אצטרך להתמודד עם זה משהו כמו 3-4 חודשים וזה ייעלם. השאלה שלי היא, האם אני אשרוד עד אז? כי אני בנתיים הולך על מחטים.
"אוקיי." אני לוחש, "אתה יכול לעשות את זה לוקאס." נותן לעצמי עידוד קטן לפני שאני פותח את הדלת לחדר שלנו.
היא שכבה במיטה, מכוסת בשמיכה הדקה.
על פניו, זה נראה כמו בחורה תמימה ומתוקה שנמה את שנת הבוקר שלה. אבל לא. היא לא! ולמה? כי היא מפלצת בהתעוררות. היא לא הייתה ככה לפני ההריון, זה משהו שהתפתח.
אני נכנס בזהירות לצידה ומניח את ידי על לחייה, היא כל כך יפה, מדהימה.
אצבעותיי עוברות סביב שערות ראשה הארוכות, לוקחת את נשמתי בכל נשימה שלה.
"שמש." לוחש לה בעדינות, "את צריכה להתעורר עכשיו." אצבעותיי ממשיכות לטייל בשערה, "שמש."
"עוד חמש דקות." לוחשת בעייפות, "אני צריכה עוד חמש דקות."
