להטות את הכף

פרק 15

פיטר רוצה להתווכח, אבל מבט מהיר לכיוון השעון מאשר שטוני צודק – ואיך זה שהוא מודע יותר לזמן כשהוא לגמרי אטום לעולם החיצון למשך שבע השעות האחרונות? המוח של טוני לא מפסיק להדהים אותו.

ואז המוח של פיטר קולט את מה שטוני אמר והוא מבין שהוא בדיוק מצא את ההזדמנות שלו. "חשבתי, אה, חשבתי לספר לה. עלינו, אני מתכוון."

טוני ממצמץ. "אה, כן, זה נהדר. רק תזכור לסמס לי כשהיא תבוא להרוג אותי, בסדר, אני אזדקק ליתרון אם אני רוצה לברוח ממנה."

"למה? זה לא שאספר לה על... זה. רק, אתה יודע, מה שסיפרתי לאמ.ג'יי."

"ואתה לא חושב שלאישה שגידלה אותך ושלעולם תחשוב עליך כמו ילד לא תהיה כל בעיה כשהילד המדובר יגיד לה שהוא יוצא עם מישהו שקצת יותר גדול פי שניים מגילך?"

הו.

"כשאתה אומר את זה ככה..."

טוני מחייך. זה מוזר, עדיין יש שם שמץ של דאגה, אבל זה מואפל על ידי משהו בהיר ומדבק, ועד מהרה פיטר יכול להרגיש את השפתיים שלו מתעקלות כלפי מעלה.

*

פיטר יכול להרגיש עליו את המבט החשדני של מיי ברגע שהוא מחליק אל תוך המושב שליד הנהג.

לוקח לה עד שהם מגיעים לשדרה השתיים עשרה כדי לתהות, "יש סיבה ספציפית שאני אוספת אותך ממגדל סטארק בשעה שמונה בבוקר?"

אין טעם למשוך את זה, אז פיטר פשוט עונה, "אני מתראה עם מישהו."

עיניה של מיי נחות עליו כשהתנועה הפקוקה מאפשרת לה את זה. "והם עובדים בתעשיות סטארק? ביום ראשון?"

"טכנית, כן..."

מיי מחכה. פיטר לוקח נשימה עמוקה ופשוט הולך על זה.

"זה טוני סטארק."

שתיקה.

נראה שמיי מחכה שהוא יודה שהוא צוחק, אז כשהוא לא אומר שום דבר כדי לסתור את האמירה שלו, היא מסתכלת עליו. תחילה בבלבול ואז –

"מה?!"

"הוא הגיע למסעדה לילה אחד ואני מניח שהוא חיבב אותי, ואז הוא נשאר עוד קצת ליד הבר," פיטר מסביר במהירות ונצמד לאמת כמה שהוא יכול, "ואז הוא הגיע כמה ימים אחר כך אבל לא הייתי במשמרת אבל נפגשנו שוב ביריד התעסוקה – האחד שהיה במרץ – והחלפנו מספרים ו, טוב..." הוא מושך בכתפיו ומקווה שדודה שלו תסיק בעצמה את השאר.

"אתה יוצא איתו כבר חודשיים ואתה מספר לי על זה רק עכשיו?"

פיטר מרכין את ראשו. "זה... אני מניח שזה היה יותר מידי טוב מכדי להיות אמיתי."

"מה השתנה?"

"אמ..."

לוקח לו רגע להיזכר מה גרם להחלטה הזו מלכתחילה להגיע על רקע קול פעימות הלב שלו.