Chapter 55 - event.

Start from the beginning
                                    

הנסיעה עברה די מהר יחסית, יצאתי מהג'יפ ונכנסנו למלון. כל העיניים היו עלינו והרגשתי כלכך לא נעים, ״שלום אדון לוקאס, חדר 209״ האישה בקבלה אמרה באי נעימות.

השומר לקח את המפתח וכבר שמו לנו את המזוודות במין עגלה כזו, עלינו במעלית לקומה 10 והיה שם רק חדר אחד. שלנו.

פתחו לנו את החדר ונדהמתי. בחיים שלי לא ראיתי חדר בבית מלון שכזה יפה, ״וואו..״ מלמלתי ולוקאס חייך. השומרים השאירו את המזוודות קרוב למיטה ויצאו לחדרים שלהם.

הם סגרו את הדלת והלכתי למטבח. לקחתי עוגייה ועמדתי במרפסת שמשקיפה בדיוק למגדל האייפל, הנוף היה כלכך יפה.. מעניין איך זה נראה בלילה..

ישבתי על המיטה והסתכלתי על לוקאס. הוא התחיל להוריד את חולצתו וקמתי אליו, הזזתי את ידיו והתחלתי להוריד את הכפתורים אחד אחד.

הוא נתן לי נשיקה במצח וחייכתי אליו בסומק. ״אנחנו יוצאים בערב לנשף של המאפיות מכל העולם, יש לך מה ללבוש?״ הוא אמר ושאל אותי.

״נראה לי שכן.. הבאתי כמה שמלות״ אמרתי והוא הנהן. פתחתי את המזוודה שלי והוצאתי שמלה שחורה עם פתחים יפים, הלבשתי אותה על קולב והוצאתי את קופסת התכשיטים שלי והנחתי על השידה.

שמתי את נעלי העקב השחורים בפינה וישבתי על המיטה. ראיתי את לוקאס מתקרב אליי. צחקתי קצת והתקדמתי לכיוון המרפסת, ״הנוף כלכך יפה״ אמרתי, ״גם את כלכך יפה״ הוא אמר ועטף אותי תוך כדי שמסניף את צווארי.

הוא הניח כמה נשיקות והצמיד אותי עוד יותר אליו. ״שנבדוק את המיטה?״ הוא שאל וצחקתי קצת, ״מתי אנחנו צריכים לצאת?״ שאלתי.

״יש זמן בובה״ הוא אמר שהוא קבור בצווארי. ״יהיה זמן לישון עוד קצת? אני ממש עייפה״ שאלתי ולוקאס הנהן.

הוא התנתק ממני וישבתי על המיטה, הורדתי את נעליי ושמתי בגדים נוחים יותר. שורט ופוטר ארוך וגדול, לוקאס שכב לידי במיטה והסתכל בטלפון שלו, כיסיתי את עצמי בפוך הלבן והנעים ונרדמתי.

***

״אליסון אנחנו נאחר.״ הוא אמר בעצבנות ואי סבלנות. ״רגע אני שמה את הצמידים שלי״ אמרתי והשחלתי אותם סביב ידי במהירות.

יצאתי ולוקאס לבש חליפת טוקסידו שחורה עם נעלי עור שחורות. שיערו היה קצת מבולגן אבל גם נותן מראה טוב ונקי.

הטבעות הכסופות על ידו היו כלכך יפות. ״אישה שלי איזה יפה את״ הוא אמר ונישק אותי תוך כדי שהעביר את ידו בפתח של השמלה שלי.

״עכשיו אני לא רוצה ללכת״ הוא אמר בחיוך ממזרי, ״אבל אנחנו מאחרים לא?״ שאלתי בחיוך ולקחתי את הטלפון שלי עם התיק צד הכסוף.

״כן בואי נצא כבר״ הוא אמר ויצאנו במהירות מהסוויטה שלנו. השומרים כבר חיכו לנו למטה ופתחו את הדלתות, נכנסנו לאוטו והנהג התחיל לנסוע.

Lucifer Where stories live. Discover now