על חשבון הברון

פנקס מקולל | 52 |

-נקודת מבט שגיא-

״את חייבת להרגיע לב , זו רק חתונה.״ אני מרגיע את יובל הקפוצה , פנקס מקולל ומסודר התחיל לנהל את חיינו מאז הצעת הנישואין .

היא נהייתה פקעת עצבים לחוצה בכל הנוגע לכך , היא במילא פרפקציוניסטית . ועוד עם עניין החתונה על הראש שלנו , אני אצטרך לקנות כלכך הרבה רסקיו עבורה , איזשהו כדור הרגעה רנדומלי שרק יסייע לה ולי לעבור זאת בשלום.

״כל המאפיה של מנהטן ורבתי יהיו שם , מה אני אמורה להגיש לגברי מאפיה בכלל? יש להם אגו שזה נוגע לאוכל?״ היא שואלת את  השאלה בנימה רצינית להפליא  ואני צוחק ,קם מכסא המטבח , מתקדם אלייה ״לב , לגברי מאפיה יש תמיד אגו , האוכל זה עניין שולי.״ אני משיב בגלגול עיניים היא מרימה עינייה במהירות אליי . ״שגיא אבל-״ אני קוטע אותה בנשיקה ,אני מרגיש את שריריה הקפוצים נרפים תחתי ואני מעמיק את הנשיקה .

ידייה עולות לעורפי , ואצבעותיה העדינות משתלחות בשיערי.
טעמה המתוק מורגש בפי , ואני מחייך לנשיקה . יובל מתנתקת במהירות ומבטה המבולבל עולה על פנייה.
״ רגע , אז מה אני מגישה להם אמרנו?״ היא חוזרת לפנקס , והעט הכחול מוצא את אצבעותיה בפעם המיליון היום ואני מחייך מהמראה של האישה שלי , שלא מבינה שאני מסוגל אפילו לברוח איתה ולהתחתן איתה בלי אף אחד. רק אני והיא , ללא פאקינג הפרעות .

ללא תיכנונים , ואוכל , ואגו של גברי מאפיה .
פשוט אנחנו , זה נשמע כמו חלום מתוק ולא ראליסטי .
בגלל שאני ראש הארגון הגדול ביותר , יש המון אנשים שאיני יכול שלא להזמין. למרות שאני בערך שונא את כולם שם למרות שזה לטובתי האישית , והם עובדים עבורי. אך אני חייב לשמר את המוניטין שלי גם שזה מגיע לחתונה שלי.

לכן אני אצטרך לדעת למתן את החתונה שתהיה גם אינטימית ומרגשת עבורנו וחוויה מיוחדת לאשתי לעתיד , וגם שכל המזדיינים שנפשם נמצאת ברדיוס של מנהטן ידעו שיובל רון כבר לא רווקה , ושהיא נשואה ללא אחר מאשר השטן .

ושהיה בהצלחה לאמיצים מבין כולם , נראה שרק מהמוות שלהם אנשים יבינו שאני לא מקל ראש כשנוגעים בדברים ששייכים לי.

*
״ נו מה תיכננתם?״ שואל מתן שמתיישב בכיסא מולי , לוקח את תשומת ליבי מהחישובים המזוינים של ההכנסות והוצאות שאני מקפיד לעשות בכל חודש לכל העסקים שלי.

״ יובל בעיקר על  העניין הזה , אבל בוא לא נדבר עליי. אני מושלם.
נדבר עלייך.״ אני אומר בהתרברבות , ולראשונה בחיי באמת מתעניין במה שיצא לו מהפה , יודע שלא מזמן הודיע להוריו על הזוגיות החדשה שלו.

״ טוב, אבא שלי כמובן לא קיבל את אלון . הוא טען שאנחנו ׳חסרי זכויות׳ רק כי אנחנו גייז . אני שונא אותו אלוהים , ״ הוא עוצר לרגע ונושם עמוק.  ״ ואמא שלי פשוט נכחה שם . היא חייבת להיות הכלבה הקטנה של אבא שלי , תמיד נובחת כשמבקש ממנה. כאילו שאין לה פאקינג דעה.״ הוא מסנן מפיו באנחה עצובה . ראשו נופל בין ידיו בייאוש. נראה שמבולבל מהסיטואציה כולה.

״שמע מתן , לא לכולם קל עם העובדה שאתה גיי. יש אנשים שלא מכירים בזה כדרך חיים וכנטייה מינית. אז פשוט תתמודד ותן לו לעכל.״ אני אומר , אף פעם לא הייתי טוב בשיחות מוטיבציה . אני תמיד אומר את מה שאני חושב גם עם לא הדבר הכי נעים שיש לשמוע באותו הרגע, אני חושב שרק יובל מוציאה ממני איזשהו צד עדין .
ואני מרים את מבטי לעיניו , רואה שקשה לו עם העובדה שאימו מתקשה לעמוד על שלה מול אביו.
״ ולגבי אמא שלך , תן לה . היא תבין שחיים לצד גבר שתלטן זה דבר שלא מתאים לאף אישה . אבל אני לא מבטיח לך מתי ייפול לה האסימון שזה לא בריא עבורה.״
אני מוסיף ומתן מהנהן , מעכל את המידע לאט לאט.

״רגע...״ אומר מתן לאחר שניות קטנות . הוא מרים גבה לכיווני , נראה שמוחו הרקוב הבין משהו סוף סוף .

״ אתה בחיים לא אמרת לי מה אתה חושב על זה, רק כשתפסתם אותי מזיין איזה בלונדי באיטליה .״ הוא מציין ואני נאנח  בכבדות , נשען אחורנית על הכסא המרווח. ״ מתן , כל עוד אתה עושה עבודה טובה עבורי , עבור המאפיה  . ונשאר יד ימיני וחברי הקרוב לא באמת אכפת לי לאיזה חור הזין שלך נכנס ומינו של האדם שמקבל אותו . אני מכבד אותך ואת אלון ואני מאמין שיהיה לכם עתיד טוב.״

אני מסכם  ועיניו נפערות . כאילו לא צפה את המילים שלי. לאחר שמתעשט על עצמו ועיניו חוזרות לגודלן הרגיל הוא ממשיך בחיוכו הזחוח.

״ טוב חתנוס , אני חייב לזוז. אבל כאילו.. תן לפאקינג מישהו אחר להתמודד עם החישובים האלה.״ הוא מגלגל עיניים כשרואה את המספרים המרובים שנחים על המחברת המסכנה. אני נאנח בעייפות , הסבלנות עוזבת את גופי לאט לאט כשאני מביט במספרים הללו בכל פעם מחדש.

״ אני בחיים לא נותן למישהו אחר לחשב את זה . אני לא סומך על אף אחד בעניינים כספיים, וחוץ מזה לאן אתה צריך ללכת?״ אני אומר בקשיחות  ומתן נשען קדימה , ידיו נחות על משענות הכיסא והוא מחייך.

״ אני הולך לקנות מתנה לאלון יש לנו כמה חודשים יחד , לא זוכר מספר מדוויק.״ הוא מגלגל עיניים , ואני מצחקק. ״ קוקסינלים לא אמורים לזכור?״ אני שואל בציניות , ומבטו הרצחני של מתן רק משעשע אותי יותר . ״שגיא אל פאקינג תתחיל איתי , אני אדאג שלא תגיע לחתונה של עצמך.״ הוא מאיים ואני כבר לא יכול להחזיק את הצחוק שלי. פניו הרציניות של מתן עדיין נוכחות ואני רק מנסה להרגע מהתקף הצחוק הנוראי הזה.

אני חושב שאני פשוט אוהב לעקוץ אותו , יודע כמה שהוא רגיש לנושא וזה פשוט חזק ממני.

״סטרייט אדיוט.״ הוא מסנן וקם ממקומו בהתרסה  , יוצא מהדלת בזריזות רגליים. ואפילו לא  טורח לסגור אותה אחריו .

אני מגלגל עיניים בגיחוח וקם לכיוון הדלת , לעולם לא ימאס לי מהאיש הזה.