על חשבון הברון

הסמטה שהתחילה הכול | 51 |

הרכב נעצר בסמטה קטנה ואני מרימה גבתי. ״איפה הים כאן?״ אני שואלת בסרקזם ונימת עקיצה ניכרת בקולי.״חסר לך כאן קצת חול ומים אוליביה...״ אני ממשיכה והיא מגלגלת עינייה בחיוך .

הסמטה הארוכה מוכרת לי בצורה משמעותית אך אני מתעלמת , נחושה לדעת מה קורה בראשה של חברתי הטובה.
״בואי , אמרו לי שיש כאן ים קרוב.״ היא מושכת בידי , והשמלה הקצרה והלבנה שטרחתי לשים מעל בגד הים השלם  נמשכת מיד אחריה.

אנחנו הולכות דקות קצרות בסמטה המוזנחת , גרפיטי גס נח על האספלט והבטון העומד  , ופחים מלאים באשפה זרוקים בכל פינה. 

אנחנו עוצרות את הליכתנו לאחר דקות קטנות , שביל קטן ולבן שמעוטר בפרחים עדינים ונרות שיוצרים אווירה של ׳התחלה חדשה׳ מונחים למרגלות השביל המיוחד.