Love.. Is Only For The Brave (L.S)

פרק 10

לואי

יצאתי מהמכונית, הולך אל כיוון בניין בית הספר.
באתי מאוחר כך שהמסדרון היה ריק, ללא נפש חיה.

פתחתי את הלוקר והוצאתי את הדברים לשיעור הבא, שומע חבטה חזקה ממש לידי.
סובבתי את ראשי במהירות, רואה למולי את ג'סטין מרביץ ל.. בראין.

לא הבנתי מה קורה סביבי אך הייתי חייב לעשות משהו, אני לא אפקיר את אחי לאלימות.
לא יותר.

דחפתי את ג'סטין מאחי והוא נפל על הרצפה.
הסתכלתי אל בראין, פניו היו מלאות בדמעות.
ג'סטין קם מהרצפה אך לא ננתי לו, שמתי לו רגל וגרמתי לו ליפול שוב אך הפעם על גבו.
לא חיכיתי שנייה ועליתי מעליו, מאגרף את ידי הימנית ומניף אותה באוויר, מקרב אותה אל פניו של ג'סטין במהירות, פוגע בהן עם אגרופי בחוזקה.

הנחתתי על פניו עוד ועוד אגרופים, ידי השנייה חונקת אותו, סוגרת על צווארו חזק ככל יכולתה.
רציתי רק שישתוק וישכב בשקט מבלי להרביץ לאחי.

פתאום הרגשתי כאב חד במפרקי אצבעותי.
הסתכלתי על ידי וראיתי שדם זולג עליה.
הסתכלתי על הרצפה וג'סטין לא היה שם, כאילו ולא היה שם מעולם.
הסתכלתי לכיוון שבו אחי היה לפני בדיוק שנייה.
הוא לא היה שם גם כן.

"מה..?" מלמלתי לעצמי

הזיתי?

יצאתי מהכיתה מיד כשנשמע הצלצול.
אין לי רצון להישאר במקום שרצח את אחי.

הגעתי הביתה, אימי הייתה שם.
"היי, מותק" היא חייכה "אתה רוצה לאכול?"
משהו בעיני רצה שאוכל, ראיתי, אך כמו תמיד לא היה לי תיאבון והנדתי את ראשי לשלילה.
"תודה" אמרתי לה בחיוך קטן ועליתי במדרגות כשהאנחה שיצאה מפיה מהדהדת בראשי וצועקת לי "בוז!!".

זרקתי את התיק שהיה תלוי על גבי וסגרתי את הדלת, נשכב על המיטה כשמחשבות רבות מטיילות בראשי.
הזיכרונות שנשארו לי ממנו..
תמיד אומרים "האדם עוזב והזכרונות נשארים."
הבנתי את המשפט הזה מצויין פעם אבל לא ידעתי כמה הוא נכון וכואב עד עכשיו.
עד הרגע בו בראין מת לי מול העיניים.

נגעתי בדם שלו. בדם שרצה שיצא במהירות מגופו מאז הפעם הראשונה שחתך.
איך לא שמתי לב?
המוח שלי צועק "אתה אח גרוע! אתה אח גרוע!" ואני מאמין לו. מסכים איתו פה אחד.
יש לי סיבות טובות מאוד להאמין לו.

הייתי יכול לעצור את זה אבל עמדתי שם בחוסר מעש כמו טיפש.
קפאתי במקומי מרוב פחד שמי שבאמת פחד היה אחי.
אני זוכר את עיניו הכחולות אשר זרחו באור הירח.
הן היו יפות, טהורות ועמוקות.
אם רק הייתי מתעמק במה שהן מראות ככל הנראה שהייתי יודע שבתוך כל היופי הזה יש כלכך הרבה עצב וסודות שתוכל לראות רק אם באמת תסתכל.
רק אם באמת יהיה לך אכפת.
אם רק הייתי מתעמק בהם כמה שעות קודם לכן, או אפילו כמה ימים, אם רק הייתי שם לב אליו יותר, אולי הוא עוד היה כאן.
אם רק הייתי יכול לסובב את הגלגל לאחור ולתקן את מעשיי..
כנראה שזה לא יקרה לעולם.

אני זוכר אך ורק את עיניו.
את שאר גופו ופניו אני לא זוכר.
נכון, אנחנו תאומים זהים ואם ארצה לדעת איך הוא נראה אני רק צריך להסתכל במראה.
אך הוא לא כמוני.
הוא לא כמוני ולא כמו אף אחד אחר.
הוא בראין.
אך ורק בראין.

וחוץ מזה, כשאני מסתכל במראה, על עצמי, אני רואה מפלצת.

ואילו בראין היה מלאך.