חזרתי הביתה מהקניון בחמש בערב, ההורים שלי יחזרו מהעבודה רק עוד שעה בערך. החלטתי להכין ארוחת ערב, כדי שכשהם יחזרו הם לא יצטרכו לעבוד. הם גם ככה עובדים קשה מספיק. שני ההורים שלי רופאים, עובדים משבע בבוקר עד שש בערב כל יום. אבל עדיין יש להם זמן להיות הורים נהדרים.
"ניקי מתוקה! חזרנו!" שמעתי את אמא שלי מפתח הבית, הייתי מרוכזת במטבח אז לא השבתי לה.
"תשבו בבקשה, הכנתי אוכל" חייכתי אליהם.
"תודה ניקי, את ילדה נהדרת." אבא שלי אמר בחיוך.
התיישבנו לשולחן, "איך עבר עליך היום הראשון?" שאלה אמא שלי.
"בסדר, חוץ מזה שהאנטר הצטרף לכיתה שלי." משכתי בכתפי.
"מה?! האנטר האנטר? הבריון?" היא שאלה מיד.
"יאפ." עניתי לה והמשכתי לאכול, אני פשוט אנסה לעבור את השנה הזאת בלי להתייחס אליו.
"הוא מציק לך? תגידי לי אם הוא מציק לך אני אדאג שיעבירו אותו כיתה." אבא שלי אמר.
"הכל טוב, הוא לא מציק לי" הוא כן מציק אבל לא בדרך אלימה...
"נעבור נושא, ניגנתי היום את הקטע החדש שלי מול הכיתה." חייכתי אליהם, מגיע להם גם חדשות שמחות.
"מה הם חשבו??" אימי שאלה בסקרנות.
"המורה התרשם, הכיתה נהנתה" אמרתי. מאז ומעולם הייתי חביבתו של המורה למוזיקה.
"אנחנו שמחים לשמוע" אמא שלי אמרה בשם שניהם.
עמדתי ליד הלוקר שלי, מוציאה משם את הספרים לשיעור הראשון.
"בוקר קסום, ניקו" שמעתי את הקול המעצבן של האנטר לידי.
"מה אתה רוצה ממני?" שאלתי בחוסר רצון, מחליטה גם להוציא את הספרים לכל היום כדי לא להיתקל בו שוב.
"אני רוצה לקחת אותך לדייט. את אוהבת סרטים?" הוא אמר. לפחות תשאל אם אני בכלל רוצה לצאת איתך.
"אז אתה יכול לשכוח מזה." אמרתי באדישות. הסתובבתי עם גבי לקיר במטרה ללכת לשיעור, אך האנטר מיהר להעמד מולי ולשים את ידו בצד ראשי, מונע ממני ללכת.
שמעתי כל מיני בנות מתלחששות, "הוא כזה חלומי~" "הם בטח זוג" "למה היא מסרבת לו?"
"היה בריון והפך למטרידן" גילגלתי את העיניים שלי בציניות.
"אני לא מטרידן, אני גנב." הוא חייך.
"מה כבר גנבת?" שאלתי בחוסר רצון מוחלט.
"אני גונב את הלב שלך." שוב שמעתי בנות מתלחששות על כמה שהוא רומנטי וכמה אני פראיירית. הוא לא כזה נחמד כמו שהן חושבות.
"תגיד מה לעזאזל עבר עליך? למה אתה משחק אותה נחמד פתאום?" עברתי לדבר בלחישות כדי שהמעצבנות לא ישמעו.
"אני אענה לך אם תצאי איתי." הוא המשיך לחייך את החיוך המעצבן שלו.
"אני מעדיפה לחיות בחוסר ודאות אם כך." דחפתי אותו ממני והלכתי לכיתה.
נכנסתי לכיתת המוזיקה, מתיישבת ליד לולה ומחכה למורה.
"החטיף שוב בוהה בך" לולה אמרה והצביעה לכיוון הדלת.
"תתעלמי ממנו, אולי הוא ילך." אמרתי באדישות.
"אוקי... נעבור נושא, מתי תתחילי לכתוב מילים לשירים שלך?" היא שאלה. אני כותבת מילים, אבל יש לי קול נורא.
"אני כותבת מילים אבל אני אשיר אותן שחזירים יעופו בשמיים." אמרתי והיא גיחכה.
"או לחילופין כשהממתק יפסיק לבהות בך" היא ציחקקה.
"קודם הוא היה חטיף ועכשיו ממתק?" שאלתי בציניות.
"נו את יודעת למה אני מתכוונת... הוא חתיך אש" טוב אז עכשיו הוא גם ממתק חריף.
"יפה מבחוץ מכוער מבפנים." משכתי בכתפי, אמנם חתיך אבל עדיין שטן.
המחנכת של הכיתה נתנה עבודה, היא החליטה שהיא מחלקת את הקבוצות בעצמה.
היא הקריאה כמה קבוצות, סיימה קבוצה אחת ואז נשמע השם שלי ואחריו עוד כמה שמות, אבל שם אחד תפס אותי. "והאנטר" היא סיימה לחלק את הכיתה לקבוצות. העפתי מבט לעברו, הוא נראה מרוצה. נאנחתי בייאוש והנחתי את הראש שלי על השולחן.
'רגע... למה עושים את אצלי?' חשבת לעצמי בזמן שחמישה אנשים מתנחלים אצל בבית ואפילו לא לומדים. הם כנראה באו רק כי אני יודעת להכין חטיפים טעימים ויש לי בית יפה ונוח.
"טוב תמשיכו אתם את הפרויקט, אני הולכת רגע לחדר שלי." אמרתי והלכתי.
נכנסתי לחדר, לקחתי את הגיטרה החשמלית שלי וניגנתי בה בלי קול. כאילו, חשמליות כן מוציאות קצת קול אם לא מחברים אותן למגבר אבל הוא ממש חלש.
אחר שתי דקות בערך שאני מנגנת, האנטר החליט שמותר לו להכנס לחדר שלי בלי לדפוק אפילו.
"מה עכשיו?" שאלתי בחוסר סבלנות בזמן שהוא סוקר את החדר שלי.
"החדר שלך מבולגן" הוא אמר. ברצינות, אין לך משהו טוב להגיד?! אתה פאקינג אצלי בחדר!
"תזהר עוד שניה אני דופקת לך גיטרה בראש" איימתי והתחלתי לנגן קצת יותר באגרסיביות כדי להישאר רגועה.
"מחברת שירים? מה זה?" הוא הרים את מחברת השירים שאני כותבת מהשולחן שלי.
"אל תיגע בזה! חטטן!" חטפתי ממנו את המחברת מהר.
"חמוד" הוא ציחקק. מה לעזאזל את חושב שחמוד פה?
"מה?" אמרתי מבולבלת.
"את" הוא השיב לי בחיוך. החיוך שלו כזה מעצבן...
"את כל כך נמוכה וקטנה... והנמשים שלך כאלה חמודים והשיער שלך כזה מקורזל ומצחיק... פשוט באלי למחוץ אותך!" הוא הוסיף. שילך להזדיין ולמות.
"ככה אתה מחמיא?" שאלתי בהרמת גבה.
"את מעדיפה שאני אנשק אותך?" הוא אמר בחיוך מתגרה מעצבן.
"הסיבה היחדה שלא דפקתי לך מגבר של יותר מעשרה קילו בראש עכשיו זה כי אני לא רוצה שהרצפה שלי תהיה מוכתמת בדם הדוחה שלך." סיננתי.
"אני הלך עכשיו לכולם, כדאי לך גם לבוא אם את רוצה שהם יעשו את העבודה" הוא אמר ויצא מהחדר.
"מתנחלים! תתחילו לעבוד או שתעופו לי מהבית!"
YOU ARE READING
Castles made of sand
Romanceלחשוב שהוא היה הבריון שלי... ועכשיו הוא מתעקש שאני אצא איתו. ניקו מתחילה את שנתה השנייה בתיכון. לכיתתה מצטרף נער נאה, כל הבנות מיד מתאהבות בו, חוץ מניקו, שמזהה את הנער מיד. האנטר, הבריון שלה מחטיבת הביניים. להפתעתה של ניקו, האנטר מתחיל לחזר אחריה...
