31.03.1990
הי, לולו.
אני טוב!
אכלתי עד שלא יכולתי לאכול עוד.
טוסט בבוקר וסלט בערב, זה הספיק לי!
לא הקאתי, אני מבטיח.
ואיזה מגניב! חבל שאתה לא קורא ספרים כמוני :/ תנסה, בשבילי.
זה כיף.
ואני שמח לשמוע שהיה כיף :)
ובבקשה שאתה לא צוחק עלי! אני לא קלטתי עד הסוף, אבל.. באמת? אתה רציני, לולו? הם מתחילים את הטיפולים? אני לא עכלתי, כמוך, בגלל זה אני מגיב ככה. אוי, אלוקים, הם ממש מתחילים לטפל בך?! ממש ממש מתחילים?! אני מרוגש, אני לא יודע להגיב בהתאם. שלחתי מכתב לג׳מה וספרתי לאמא. הן לא האמינו! זה מרגש, זה מרגש מאד!
זה כל כך טוב!
אני שמח, אני לא יכול להביע את השמחה שלי. פתאום זה כל כך קשה. אבל אני שמח, לולו.
אתה מדהים, בקרוב נפגש.
אני בטוח בזה.
אה, אתה בטוח שאתה רוצה לשמוע עוד עלי? זה הולך להיות ארוך. הרבה דברים חזרו לקדמותם, לולו. וזה לא טוב.
זה נורא.
לא רציתי לספר לך, ואני לא יודע למה אני מספר לך, אבל אבא שלי חזר.. אני לא רוצה שתתעצב בגללי.
כאלו, הוא לא פה יום יום. הוא מגיע כשאני לבד בבית. הוא מכה אותי, לולו.
אני מצטער שאני מספר לך את זה, אל תקח קשה. תבטיח לי. לי יהיה יותר קשה אם תתעצב בגללי. אני אוהב אותך. כל הגוף שלי כואב ממנו, והוא מתעלל בי מינית. הכל חוזר שוב. כמו שהיה פעם. אני לא רוצה את זה. אבל זה לא משנה. ולא, לא מצאתי חברים. אני לא מצליח להתחבר לאנשים. אתה החבר היחיד שלי. אני מת עליך. תודה שאתה שם בשבילי.
בכל מקרה, אני מרוגש שמתחילים את הטיפולים. תעדכן איך הולך. אל תחסיר אף פרט! זה חשוב לי, בבקשה.
מצדי לקבל ממך אלף מכתבים. ספר כל דבר.
אה־הא. שמענו אותך. בסדר, אז אני בוטום. ביג דיל? לא. אל תגיד יותר מדי!
אוהב מכל הלב, הארי.☺
