אולי אתה

פרק 2

"זה לא זה, אתה יודע שאני אוהבת אותך, אתה לוקח את זה רחוק מידי ואני לא מסכימה שתפקפק באהבה שלי כלפייך" הוא מגחך ומניד בראשו כלא מאמין. "אלכס, חכה.. " הוא נאנח ומניח את הדברים שלו. "דין, אני אשאל שוב ואני מבקש ממך שבאמת תחשבי על התשובה, כאילו... ממש תחשבי עליה" הוא מדגיש את המילים שלו. "כי היא תחרוץ את גורל העתיד שלנו" הפרצוף שלו רציני וכבר אני מרגישה שהשאלה שלו חונקת אותי ואין לי אוויר. "בבקשה, אל" אני לוחשת מבלי להסתכל עליו, אני מרגישה שאין לי קול לאחר שחזרתי על המילים האלו כמה פעמים. "את רוצה להתחתן איתי?" הוא נאנח וידיו נזרקו למותניו. אני מתבוננת בו לכמה שניות, על הבלורית הבלונדינית שלו שאני אוהבת להעביר בה את האצבעות שלי, על העמידה הלא היציבה שלו שאני תמיד צוחקת עליה. אני מסתכלת על הצד שלו במיטה והכרית שצורת ראשו עדיין מוטבעת עליה. אני נושמת עמוק מקווה להיעלם כמו האוויר שיוצר מריאותיי. "לא, אלכס. ואני כל כך מצטערת" אני מסננת מבין שיניי בזהירות. אני יודעת שלמילים שלי יש משקל מאוד כבד. הוא מתכופף ללבוש את הג'ינס ומרים את החולצה שלו מיד אחרי. "אז גם אני מצטער" הוא מסתובב במהירות ויוצא מהחדר, אני רצה אחריו. "אלכס חכה", הקול שלי מתחנן, יש בי עוד תקווה שהוא יעצור, בזמן שאני שומעת את דלת הבית נטרקת. פאק!

אני שומעת מעבר לקירות את רעש המנוע של המעלית שיורדת. אני נעצרת מול הדלת ומסתכלת עליה לעוד כמה רגעים, ידיי עוברות בשפשוף על פניי ומסיטות את שיערי לאחור ומתחילות להרביץ לאוויר מהתסכול שזורם בגופי. מה פאקינג קרה פה עכשיו? עשינו סקס ומשם זה רק התדרדר.

אני נכנסת לחדר המקלחת לצחצח שיניים ובוהה בבבואה של עצמי בזמן שאני מקרצפת את שיניי עם המברשת. הריקנות מתחילה לטייל מסביב לבית ומשם חגה סביבי. אחרי כמה שנים אני לא רגילה להיות לבד. אני נכנסת למיטה ובוהה בתקרה. אני מורה לעצמי לעצום עיניים אבל אני לא מצליחה לעשות זאת העיניים שלי נלחמות בי ונשארות פתוחות.

'ערה?'

אני שולחת הודעה לאביגיל, אם היה לי מצב רוח הייתי קמה ומתארגנת והולכת אליה הביתה ברגע זה, אבל אני כבויה לגמרי.

'כן, הכול בסדר?, למה את ערה בשעה הזו?'

לא לוקח לה הרבה זמן להגיב. אני מסתכלת לעבר השעון, וואו השעה כבר 01:00 בלילה, אני באמת מתפרעת היום, בדרך כלל בשעה הזו אני כבר בחלום העשירי שלי. יש לי נפש זקנה ואני גם עובדת קשה, אבל לא באמת עלה בראשי, אפילו לרגע, שאצליח אי פעם להירדם עכשיו ושלא נדבר באופן כללי על היום הזה, הוא התחיל בצורה אחת ונגמר בדרך אחרת לגמרי.

כל זמן שהראש שלי על הכרית אני משחזרת את מה שקרה קודם עם אלכס, מה הייתי יכולה להגיד או לעשות שהיה נותן סיום אחר ללילה הזה, אולי אם הייתי מתעקשת יותר הייתי יכולה להשאיר אותו כאן איתי והיינו מצליחים לעבוד על הכול ולסדר את העניינים. מנגד אני לא יכולה שלא לחשוב שאולי כל מה שקרה זה לטובה, אם לא הייתי מוצאת את הטבעת הזו ומתעמתת אתו זה אומר שהיה סיכוי טוב שהייתי נאלצת לסרב לו בזמן הצעת נישואין, אולי זה היה אפילו מול אנשים שאנחנו מכירים, אני מדמיינת את זה- הפקה גדולה עם חברים ומשפחה קרובה כולם הגיעו לחגוג רק איתנו. זאת באמת הייתה יכולה להיות בעיה עצומה, אבל זאת אחת הסיבות שלא הייתי מסרבת לו מול כולם והיא רק בשביל לא לבייש אותו, בשביל לא לפגוע בו בפרהסיה. העניין הוא שלאחר מכן הייתי צריכה למצוא דרך לבטל את זה, לגרום לו להבין שלא באמת התכוונתי לכך ואני לא מעוניינת להתחתן אתו, רק מלדמיין את זה אני יודעת שזה היה גומר אותו!

'אני חייבת לראות אותך מחר בבוקר'

אני מגיבה לאבי בחזרה. בשעה הזו אני לא חושבת על להסביר לה הכול למרות שאביגיל מסוגלת לחייג עכשיו ולדרוש לדעת את כול מה שקרה עם אלכס, אז אני שומרת על הודעות קצרות, למנוע מהסקרנות שלה לקפוץ.

'אבא שלי צריך אותי בבית קפה , תבואי לשם'.

אני קוראת את ההודעה שלה ומניחה את הטלפון על השידה ליד ועוצמת עיניים. אני מסתובבת לצד שלו במיטה ומניחה את ידי על המקום הריק שלו. החיבוק שלו חסר לי כרגע. הלב שלי מלא בתקווה שזו סתם שטות ושמחר בבוקר הוא יחזור וזה יחלוף כאילו לא קרה. הריח שלו עדיין על הכרית ובכל נשימה כל מה שאני רואה זה הפרצוף המאוכזב של אלכס בראשי. המבט השבור שלו, הקול השואל שלו עובר לי שוב ושוב בראש "תתחתני איתי?" הלוואי והייתי יכולה להגיד לו כן, הלוואי והייתי יכולה להשאיר את הכול מאחור ולהתקדם אתו יד ביד כמו שהוא רוצה אבל אני לא מצליחה אפילו לדמיין את עצמי בשמלת כלה, בהריון ומחזיקה לילד קטן יד בזמן שאני חוצה אתו את הכביש. לצערי אני לעולם לא אוכל לתת לו את זה לא משנה כמה אתאמץ לעשות את השינוי. כמובן שאלכס הוא מבין העדיפויות הראשונות שלי אבל אני צריכה לשים גם את עצמי בעדיפות ראשונה וישנם דברים שאני לא מוכנה להתפשר עליהם, גם לא בשבילו. אולי אני צריכה לשחרר אותו ולתת לו את הזדמנות סוף סוף למצוא את הבחורה שמיועדת לו שתוכל לספק לו את הצרכים והרצונות שלו. שתתחתן אתו ותספק לו מורשת כי זה לא פייר מה שאני עושה לו ואפילו אגואיסטי, אז אולי זה באמת עדיף כך.