קמתי להתנתקות אחרי ערב עם אלכס , יאמר לזכותו שיש לו ביצועים טובים מעבר לזה שהוא בן זוג טוב והוא גם תמיד יודעה לדאוג לצרכים שלי מה שלא קורה הרבה אחרי מערכת יחסים ארוכה. אני נכנסת לחדר האמבטיה. אני נעצרת לרגע מול המראה ומסדרת את שיערי הפרוע, אני מתכופפת ופותחת את הארונית שנמצאת תחת הכיור, בין המגבות מציצה לה קופסת קטיפה אדומה. אני בוהה כמה שניות לתוך הארון וממצמצמת כמה פעמים בשביל לפקס את הראייה שלי ולהבין אם אני רואה נכון.
אוקיי.. אני מושכת אותה בזהירות מבין הבדים ופותחת את הקופסה. שיט! אני מנסה להסדיר את הנשימה שלי, החזה שלי עולה ויורד במהירות. אני לא מאמינה, זה לא פאקינג קורה. בקופסה נמצאת טבעת כסף עם חישוק חלק ואבן קטנה משובצת באמצע. אני לא יודעת מה חשבתי לעצמי שאמצא בקופסה הזו, אחרי 3 שנים של זוגיות לא אמורים להיות שם זוג כרטיסים לסרט. אני לא מאמינה שזה קורה. אני נכנסת למקלחת לשטיפה מהירה ובזמן שהמים שוטפים את גופי אני מנהלת דו שיח בראשי ומדמיינת מה הולך לקרות, אני חייבת לדבר אתו על זה. אני יוצאת מהמקלחת ומתנגבת במהירות מה שמשאיר חצי מגופי עדיין רטוב. אני זורקת על עצמי חולצה גדולה ונכנסת לחדר. אלכס כבר שוכב בצד שלו שבמיטה מול הטלוויזיה שהוא חצי רדום. הוא מסתכל עליי בחצי עין בזמן שאני מתיישבת מצידה השני של המיטה, הוא מסתובב אליי ומחבק את מותני. "היה מדהים" הוא מנשק את ירכי ומרים אליי את מבטו, הוא ממתין לאישור ממני שאני מרגישה כמוהו. יש הרבה דברים שלא עובדים ביני לבין אלכס אבל הסקס הוא לא אחד מהם, אנחנו יכולים להתווכח על השטות הכי קטנה שעות אם לא ימים אבל הפיוס אחרי לפעמים שווה את זה.
"אלכס?" אני מתעלמת מדבריו ומשנה את השיחה. "כן בייבי" הוא מעביר את מבטו המלא אליי. "לא", אני פולטת לעברו עם אנחה. אני יודעת שאני לא אמורה להתחיל ככה אבל זה הדבר היחיד שעולה לי לראש עכשיו. אני לא יודעת איך לומר לו את זה עכשיו, לא הייתי אמורה למצוא את הטבעת הזו מלכתחילה. "מה לא?" המבט שלו סקרן והמילים לא יוצאות מפי. אני לא רוצה לפגוע בו אבל זה כל מה שאני מצליחה להוציא מהפה. "לא" אני ממש צריכה לחשוב על משהו אחר.
"דין, על מה את מדברת?" אני מסתכלת על ידיי לכמה רגעים ומושיטה לו את הקופסה האדומה. הגבות שלו קופצות למראה שלה. "אלכס, אני מצטערת, אבל אתה יודע שאני לא יכולה להגיד לך כן" אני מתרוממת משאירה מאחוריי סימן רטוב ונעמדת מעבר למיטה, מכינה את עצמי כבר לנאום הרגיל. "זה לא חייב להיות עכשיו, אפילו לא הצעתי לך עדיין" הוא מתיישב זקוף במהירות. "אני יודעת, אבל כבר קנית את הטבעת, התכנון קיים" אני מצביעה על הקופסה והראש של אלכס מתחיל לעבוד. "אני אוהב אותך, אני יודע שאיתך אני רוצה להקים משפחה ולבנות את העתיד שלי, אנחנו ביחד כבר 3 שנים, אנחנו כבר סוג של גרים ביחד" הוא מחייך אליי מנסה להרגיע את המצב. אלכס צודק, הוא מעביר את רוב הימים שלו אצלי בדירה אבל מצד שני הוא עדיין גר עם ההורים שלו אז להעביר את הזמן אצלו לא היה נוח, במיוחד עם כוונות מיניות, אצלי יש לנו פרטיות ונוחות וזה הפך להרגל.
"אז למה לא?" הוא שואל אותי ומעיר אותי ממחשבותיי. "אני לא יכולה , אני לא מוכנה, אמרתי לך כבר בעבר שאני לא בנויה לזה, אני לא מעוניינת, בטח שלא כרגע, בהריון או אירוע גדול שימסד אותי לשארית חיי, להתחייבות הזו של בחיים ובמוות, אני אפילו לא סגורה על עצמי שאני בכלל רוצה את כול זה, אני חשבתי שכבר הבהרנו את הנושא".
"אנחנו לא נוכל להישאר ככה כל החיים את יודעת, אנחנו חייבים להתקדם ולבסס את המערכת יחסים הזו, שלפעמים מרגיש לי שהיא לא מגיעה לשום מקום" הקול של אלכס מתוסכל. קיימנו את השיחה הזו, האמת שכבר מספר פעמים. בזוגיות ארוכה השאלות האלו עולות עם הזמן, מה כל אחד מצפה מהמערכת יחסים שהוא נמצא בה ואיפה הוא רואה את עצמו בעוד כמה שנים. אלכס מבוגר ממני בארבע שנים ואני לא רחוקה מגיל עשרים ושבע, הוא כבר בשל ורוצה להתקדם צעד נוסף. לפעמים גם עולה לי השאלה, אם זה האדם שאני מוכנה להתפשר עבורו ולהביא את עצמי לפוזיציה של להתחתן אתו. בזוגיות קיימות הקרבות זה ידוע שרק ככה אפשר לנהל מערכת יחסים בריאה, אבל אלכס ידע מראש לאן הוא נכנס, בדייטים הראשונים שלנו שיתפתי אותו ברצונות שלי בנוגע לעתיד ולפחות בזמנו הוא כיבד את זה.
"אני לא מסוגלת, אני מצטערת, אני חשבתי שאתה מבין את זה" אלכס נעמד מצידה השני של המיטה. "בבקשה" הוא מתקדם לעברי. "אנחנו נהיה הורים מדהימים, תחשבי איזה כיף זה יהיה" הוא לוקח אליו את כף ידי. "אני ואת יוצאים לטיולים בטבע, הילדה או הילד שלנו בנינו, זה יהיה נהדר!" רק המחשבה עושה לי לגרד. "דין בבקשה" הוא לאט רוכן לכריעת ברך. "דין" הקול שלו קורא לי. אני מתכופפת לקראתו במהירות ומנסה למשוך אותו מידיו על מנת לייצב אותו חזרה לעמידה, רק לא זה. "לא חכה!" אני מסננת מבין שיניי, הוא מתנגד לי ולפני שהברך שלו מספיקה לגעת בקרקע הקול שלי יוצא. "לא!" נפלטה לי צעקה. אלכס קופא ונשאר על ברכו שהטבעת בידו. האצבעות שלי בפי והשיניים שלי נוגסות בציפורניי, העיניים שלי שורפות מהדמעות שאני מנסה להחזיק ולא לשחרר. המתח מתפרס בחדר ואפשר לחתוך אותו עם סכין. לעזאזל למה הוא היה צריך לקנות את הטבעת הזאת, לפחות הוא היה מתייעץ איתי לפני ולא עושה צעדים פזיזים.
"זה לא פייר מה שאתה עושה! בבקשה אל תעשה את זה בכוח!" הייאוש בקול שלי שובר את השקט., אני מעבירה ידיים בשערי, מנסה לעכל את הסיטואציה, אני נעה הלוך ושוב במקום. "אתה ידעת ואמרת לי שאתה מקבל את זה!" אני שולחת אליו אצבע מאשימה. "שאתה מקבל אותי איך שאני" הקול שלי נשבר מהאכזבה. "את באמת רוצה שככה נשאר?" אני חושבת על זה לרגע. "כן, לעולם לא רציתי את זה אחרת" הוא מרים את הג'ינס שלו ומתחיל להתלבש. "אני מסרב להאמין לזה" הוא נעצר ומסתכל עליי לכמה רגעים. "את לא אוהבת אותי. זה העניין נכון?" היד שלו משפשפת את עופרו והתסכול בוער בו. הוא באמת מאמין שזאת הסיבה לזה שאני לא רוצה להתחתן ולהביא ילדים אתו.
ВЫ ЧИТАЕТЕ
אולי אתה
Любовные романыכאשר דין חושבת שהגיעה ליציבות בחיה מגיעה נקודת המפנה שמוכיחה לה אחרת כל מה שהיא עבדה עליו במשך שנים משתנה בערב אחד. שהיא מחפשת את עצמה בשנית היא מכירה את שון, וזה קורה בדיוק בזמן הכי לא נכון אבל היא יודעת דבר אחד - שכנגד כל הסיכויים היא תשיג את המ...
