הגורל שלנו

אפילוג

ליאב וליהי לבושים ככה

~17:20~
איזה לא נעים משירז אני מתה, אחרי כל ההתארגניות סוף סוף יצאנו,
הגענו מול הים, אנחנו מוצאים את הילדים ואת עומרי אני משאירה על הידיים,
"יפים שלי" אני צועקת לשירז ועידו שבדיוק בצילומים "איזה כלבה למה האיחור" שירז אומרת ומחבקת אותי, "מה זה הדבר הזה" עידו אומר על ים ונוי, והוא מסובב את נוי "איזה שמלה נוי" שירז אומרת, "אמא תראי יש לנו את אותה שמלה" נוי אומרת, "אח שלי מזל טוב" ליאב אומר לעידו ונותן לו חיבוק גברי, "טוב יאללה לכו להצטלם" אני אומרת, ואני רואה שהם מצטלמים יפה, ואני בנתיים עם עומריקי שלי, "תראה ים" אני אומרת והוא מסתכל על ים (אח שלו) ואני צוחקת, אני מרגישה ידיים מחבקות אותי מאחורה, ויודעת שזה ליאב ואני פשוט נשענת עליו, והוא קובר את הראש שלי בצוואר , "ליהי ליאב תראו את הילדים שלכם" הם צועקים לנו
ואנחנו רואים שים ונוי נותנים נשיקה בפה, אני צוחקת מהם,

~20:30~

כל החוברה שלנו כאן, כבר הייתה החופה אחת היפות שראיתי, אני לא הכי מרגישה טוב אני על שתי אופטלגין ולא מבינה למה, ובנוסף עומריקי שלי נראה שהוא גם לא מרגיש כזה טוב, אני כל הזמן איתו וליאב עם ים ונוי, אני עם עומרי מחוץ לאולם לא מבינה מה יש לו למה הוא ככה לא מוצא פוזיצייה זה לא מתאים לו, "אחותי למה לא רואים אותך" עמית בא יושב איתי, "אתה באמת רוצה לדעת" אני אומרת ומצביעה על עומרי,
"תביא אותו" הוא אומר ולוקח את עומרי, "מי יפה אהה מי יפה חיים של דוד" עמית אומר לו ועומרי צוחק

~21:00~
עומרי נרדם בעגלה שלו וגם נוי וים נרדמו על הכיסאות שכל אחד מהם שוכב, כולם קוראים לי לרקוד איתם ואז שירז באה ופה לא יכולתי לסרב אני רוקדת עם כולם אור מאי עומר עידו ליאב עמית אופק ופשוט נהנים, ליאב נצמד אליי ואנחנו רוקדים וקופצים, אני מרגישה מסוחררת אבל אני בסדר אני אומרת לעצמי, "הכל טוב אחותי" מאי שואלת "בארור אני צועקת לה וקופצת איתה ועידו מצטרף אלינו, באיזה שהוא שלב אני מרגישה שאני עומדת ליפול והולכת הצידה "יפה שלי את בסדר" ליאב שואל אותי, "כן חיים שלי" אני אומרת נשענת על שולחן, ליאב מתקרב אליי ואנחנו מתנשקים נשיקה עמוקה, אנחנו משתחררים ומשום מה הנשיקה לא עשתה לי טוב, "למה את משקרת לי" ליאב אומר, "מה", "יש לך חום ליהי בואי ניסע הביתה" , "אני בסדר ליאב" , "לא את לא ליהי את לא מרגישה טוב ומרוב איפור באמת רואים שאת מנסה להסתיר את זה" ליאב אומר, אני באה להתקדם אליו ויש לי פתאום סחרחורת, ליאב תופס אותי כדי שלא אפול, אני מבינה שהוא צודק, "מה קורה אחי?" אופק שואל אותנו, "היא לא מרגישה טוב נראלי שנזוז בכל זאת" ליאב אומר, "טוב יפה שלי תרגישי טוב" אופק אומר אומר לנו שלום, אנחנו הולכים לכיוון הילדים, "חכי אני מביא את האוטו" ליאב אומר, "מה יש אחותי" עמית ועידו באים אליי, סתם לא יודעת אני לא מרגישה טוב כבר כמה ימים" אני אומרת, "נעזור לך עם הילדים" עמית קובע ומרים את ים בזהירות, ועידו מרים את נוי, אני לוקחת את העגלה, אנחנו מגיעים לכניסה, ליאב עוזר לעמית להכניס את ים, אני בנתיים מרימה את עומרי מהעגלה, עמית מקפל את העגלה, עידו לוקח ממני את עומרי כדי לשים באוטו, "ליהי מה זה הילד רותח" עידו אומר, אני לא מבינה, אני נוגעת במצח שלו ולא מרגישה שינוי, "מה אתה מלחיץ אותי הכל טוב" אני אומרת, עמית נוגע בי, "ליהי את רותחת את בסדר" , "כן אני פשוט סתם לא מרגישה טוב" ליאב מגיע נוגע בי גם, ואז בעומרי "כנסי לאוטו נוסעים לבית חולים" ליאב אומר רציני, "חכה אחי קח את הרכב שלי" עמית אומר "הילדים מה היו איתכם בבית חולים" , עמית זורק לו את המפתחות אני אסע לבית שלכם עמית קובע

~22:10~

אנחנו נכנסים לרכב של עמית ועומרי בין הידיים שלי, אנחנו מגיעים לבית חולים, "יש לי תינוק קודח מחום" ליאב צועק בקבלה, ישר מגיעה אחות, "גם היא לא מרגישה טוב" ליאב אומר תוך כדי שהאחות לוקחת אותנו לאיזה חדר, "אני ספיר  בואי נמדוד כמה חום יש לתינוק" , מחכים כמה שניות והמכשיר ציצף "38.8" היא קבעה, היא לוקחת ממני את עומרי ושמה אותו במיטת תינוקות, אני מרגישה שיש לי סחרחורת ואני מתיישבת על המיטה "מה יש יפה שלי?" , "יש לי סחרחורת" אני אומרת, נופלת אחורה, אני מרגישה דקירה ביד שלי, אני מסוחררת ואני לא מצליחה להסתכל, אני שומעת את עומרי בוכה, "תפתחי פה שנייה" וזה מה שאני עושה היא לוקחת לי גם חום "39.4" היא אומרת, "מאמי קר לי" אני אומרת ועומרי ממשיך לבכות, אני מנסה להתיישב "לא תעשי את זה את עושה נזק שכבי" היא אומרת לי, אבל עומרי בוכה "למה הוא בוכה" אני שואלת, שמתי לו אינפוזיה עם אקמול שיוריד את החום, אני לא מבינה מה הולך פה,
"לקחו את הבדיקות דם שלכם ועוד עשר דקות תהיה תשובה" ליאב אומר, אני מבינה שעומרי נרגע כי אין בכי אני מסתכלת ורואה שהוא בוכה רק דמעות עם מוצץ, "עומריקי נסיך של אמא" אני אומרת, ליאב מביא אותו ליד המיטה שלי והוא פשוט מתנשף כאילו מתאפק לא לבכות
נכנס רופא בחלוק לבן "שלום אני אדיר קיבלתי את הבדיקות שלכם ותקשיבי יש לך חוסר ברזל משמעותית ולכן כל זה, לצערי לא תוכלי להניק את הילד שלך, כי הוא לוקח לך את מה שבקושי רב יש לך וזה לא מספיק לו וגם לך לא מספיק" הרופא אומר, אני פשוט בשוק, נחכה שהאינפוזיה שלכם תסתיים ונשחרר אותכם הביתה, ולך אני מציע שתקחי כדורים כי את עלולה לקרוס

~23:40~

נקודת מבט ליאב:
זהו השתחררנו מהבית חולים, החום של שתיהם ירדו, ואני מבין שאני צריך לעשות שיחת עידוד לליהי שלי, היא דואגת כל כך לכולנו שהיא שוכחת את עצמה, אבל אני פה כדי להזכיר לה את זה, היא נרדמה על החלון תוך כדי שהיא מחזיקה את עומרי, עם זאת הייתה משהי אחרת הייתי דואג, אבל בגלל שזאת ליהי אני רגוע הידיים שלה לא יעזבו אותו לשנייה,
אני מגיעה הביתה אני רואה את הרכב שלי בכניסה, "לילוש קומי הגענו הביתה" אני אומר, אנחנו נכנסים לבית יולה ישר באה אלינו, ליהי עולה למעלה כבר, אני מסתכל בחדר אורחים ואני רואה את עמית ישן שם, אני עולה למעלה אני נכנס לחדר של ים ונוי ואני רואה אותם ישנים בפיגמות שלהם, אני נכנס לחדר אני רואה את הלול של עומרי בחדר שלנו,
ליהי מתלבשת בפיגמה ואני מוריד את בגדי, אני נכנס למיטה ומחכה לליהי, היא הורידה את האיפור ושתפה פנים, רואים שעובר עלייה משהו,
גם היא לא נראת טוב, היא נכנסת למיטה שמה עליי ראש, "יפה שלי" אני אומר, "מממ" , "את חייבת לדאוג לעצמך את רוצה לקרוס לי?" , "אני לא אמא מספיק טובה" היא אומרת, "איך את אומרת דבר כזה את אמא מדהימה" אני אומר, "אני לא אמרתי הרופא אמר" ויורדות לה דמעות "לילוש הרופא אמר לך שעם תמשיכי ככה את לא תוכלי לטפל בילדים שלך הוא דואג לך" אני אומר, "אני לא יכולה להניק את הילד שלי" היא אומרת בוכה "זה באמת מה שאכפת לך ליהי הגוף שלו אין לו מה לתת לבן שלך את עושה את שתיכם חולים ועם את לא רוצה שתהיו חולים תטפלי בעצמך" אני אומר, היא לא מגיבה לי "לילו את יודעת שאני צודק את חייבת לדעת לדאוג גם לעצמך ולא רק לכולם", "אבל.." אני קוטע אותה, "ליהי איך תעזרי להם עם תקרסי בדיוק?" אני שואל והיא משפילה את המבט, אני מרים לה אותו "לעולם אל תשפילי את מבטך", "אני לא יודעת איך זה קרה, "את לא מטפלת בעצמך ובשביל זה אני פה אזכיר לך יום יום שגם את זקוקה לטיפול ולא רק כולם" אני אומר
"את אהבה של החיים שלי ואני צריך אותך פה איתי בריאה וחזקה ולא רק אני גם הילדים שלנו" אני אומר, "אתה אהבת חיי שלי הפרטית שלא משנה מה אני תמיד אבוא להיות פה לצידך ולצידי  הילדים שלנו, אתה זה הגורל שלי"