הגורל שלנו

אפילוג

~16:00~

סיימתי לסדר את כל הבית, מדהים, אפילו את הצעצועים, "מאמיי" אני שומעת את ליאב צועק לי, מסכן הוא עושה לבד מקלחות לשלושה ילדים קטנים, אני עולה למעלה ואני רואה אותם בהבמטיה צוחקים, "יפה לך שלא עזרת במקלחות אבל לפחות להלביש תעזרי לי" ליאב אומר, "ברור חיים שלי" אני אומרת ונותנת לו נשיקה על הלחי, "יאללה אנחנו מאחרים" אני אומרת להם שהזדרזו וים ונוי יוצאים מהמבטיה,
"בגלל מי אנחנו מאחרים?" ליאב זורק לי עקיצה
אני שמה לנוי וים טיטולים, ומתחילה להביש אותם, "יאאא אמא אני ממש נסיכה אמיתית" נוי אומרת בהתלהבות ומסתובבת אני נותנת לה את נעלי הבובה שלה והיא שמה אותי,
אני שומעת את עומרי בוכה מהחדר השני, ואני ישר דואגת לו בכל זאת הוא הגור הקטן שלי,
אני מלבישה את ים בחליפת חתן ושמה לו פפיון, "לא אני לא רוצה זה חונק אותי" ים אומר ברוגז, "בסדר אז לא צריך" אני אומרת, לך שים את הנעל ספורט הלבנה שלך אני אומרת,
אני שומעת את עומרי לא מפסיק לבכות,
"ליאב מה יש לו" אני צועקת, אבל הוא לא עונה לי, אני מחליטה ללכת לראות,
אני רואה את ליאב לא מצליח להרגיע אותו, הוא מנסה להרים אותו להרגיע אותו, "מאמי הכל טוב" אני שואלת, אני רואה שליאב ממש קשה לו עם זה שהוא לא מצליח להרגיע, "מאמי תביא" אני לוקחת את עומרי מהידיים שלו, "אני לא מבין למה אני לא מצליח" ליאב אומר בתסכול, "עומרי מה יש לך נסיך של אמא" אני אומרת ושמה אותו עליי, אני שמה לב שהוא נושך אותי, כנראה רעב, אני מתיישבת על המיטה ומניקה אותו,
והוא ישר נירגע, "זאת הסיבה חיים שלי" אני אומרת לליאב, הוא מתיישב לידי נישען עליי, "מה הייתי עושה בלעדייך" הוא אומר, תוך כדי הוא מחבק אותי ואת עומרי
"אבא תראה איזה שמלה יפה יש לי" נוי אומרת בהתלהבות ומסתובבת

"וואווו נסיכה יפה שלי" ליאב אומר מחבק אותה
הוא יורד עם הילדים למטה ואני נשארת עם עומרי שלי, אני רואה שהוא מסיים, "יפה של אמא היית רעב" אני אומרת ומניחה אותו לגרפס,
אחרי שעומרי עשה גרפס הלבשתי אותו ושמתי אותו בעגלה בסלון והלכתי להתארגן בזריז לפני ששירז הורגת אותי

עומרי לבוש ככה