עמדתי שם, זה היה רק השקיעה ואני.
רגליי הרגישו את עקצוץ הדשא הארוך והירקרק. לבשתי שמלה, היא הייתה נפוחת כתפיים בצבע תכלת אוקיינוס כמו העיניים שלו.
הרגשתי לבד. אני התגעגעתי...אליו.
רציתי להרגיש אותו, שוב.
עיניי נעצמו, כמו כל רגשותיי לאחרונה.
שחררתי את עצמי, נתתי לעצמי לחלום.
כשפתחתי את עיניי הרגשתי יד חמה מלטפת את ראשי, עיניי הירוקות פגשו את עיניו התכלת אוקיינוס.
עיניי שידרו לו הכל, הוא ראה שאני לא בסדר, הוא ראה שאני זקוקה לו יותר מכל דבר אחר, והוא נשאר.
כבר לא הייתי לבד, הוא, אני השמיים האפורים והפרפרים בבטן. לא הרגשתי צורך לדבר, רק להסתכל על הנער היפה תואר, שכל אחת הייתה רוצה שיהיה שלה.
"אני אוה-" קמתי בבהלה, זה היה חלום, ליבי פעם והרצתי בראשי את השיחה שהוא אמר לי שהוא לא רוצה להיות שלי, כי הוא לא רוצה שאהרוג אותו, כמו שעשיתי לכל האחרים.
*לא בטוחה לגבי זה, מקווה שהקטע לא קריפי מידי💁♀️
