הנפילה

פרק 7

נקודת מבט - נינה

קמתי בבוקר בחדר של תומאס אבל ראיתי שהוא כבר הלך . הסתכלתי על השעון שמונח על השידה שלידי וראיתי שהשעה 8:30 בבוקר.
קמתי מהמיטה של תומאס והלכתי לחדר שלי כדי לעשות את ארגוני הבוקר .
הוצאתי מהארון הלבשה תחתונה ובגדים
(ג׳ינס וחולצה ארוכה כמו שבתמונה) והנחתי הכל על המיטה ונכנסתי להתקלח.

יצאתי מהמקלחת אחרי 15 דקות בהן גם הספקתי לצחצח שיניים והשתמשתי גם בסבון פנים כדי להוריד את השומניות של העור בבוקר.
לבשתי את הבגדים שהכנתי לפני ויצאתי מהחדר.
ירדתי במורד המדרגות בזמן שאני מחפשת במבטים חטופים את המטבח.

אחרי חיפושים רבים, סוף-סוף מצאתי את המטבח . טוב עם הרבה עזרה מאיבון אבל העיקר הכוונה לא ?

התכוונתי להכין ארוחת בוקר ואיבון אמרה לי להתיישב בשולחן של חדר האוכל בגדול והשחור כמובן ושהיא ושאר העוזרות יוציאו את האוכל לשולחן בעוד מספר דקות.

התיישבתי בשולחן הגדול לבד וחיפשתי בעיניים את תומאס, לדעת אם הוא בסביבה.
לפתע הרגשתי יד מונחת על כתפי.

״בוקר טוב היפייפיה הנרדמת״ תומאס התקרב לאוזני ולחש בקול צרוד של בוקר כשצמרמורת קלה ונעימה חלפה על פני גופי. ״ישנת טוב אתמול ?״ הוא הוסיף כשהתחיל להתקדם לכיוון הכיסא שלו שבראש השולחן.

״בוקר טוב , ישנתי טוב אתמול תודה . איך אתה ישנת?״ מילמלתי בקול עייף .

״ישנתי מעולה מלבד הנחירות והמלמולים שלך מתוך שינה״ הוא אמר וגיחך.

״היי! אני לא נוחרת ואני ממש לא מדברת מתוך שינה!״ אמרתי בקול ילדותי וכעוס.
אני בטוחה שאני לא נוחרת ואני גם לא מדברת מתוך שינה.
אם הייתי אני מאמינה שכל החברות שלי שישנתי אצלהן לא היו מזמינות אותי לישון שוב.

״בסדר בסדר תחיי באשליה חזרזירה קטנה״ הוא אמר, וגרם ללחיי להפוך לאדומות וחיוך קטן עלה על פניו.
באופן אוטומטי חייכתי בחזרה.

אחרי כמה דקות בהן צחקנו קצת העוזרות ואיבון שהיא לפי מה שהבנתי אחראית על תפקוד הבית . הביאו את האוכל והניחו אותו על השולחן ובמהירות ראיתי שחיוכו של תומאס נעלם כאילו מעולם לא חייך לפני.
אני לא מבינה למה הוא כל כך נמנע מלחייך, יש לו חיוך כל כך יפה . הכי יפה שראיתי ובנתיים הוא ממשיך לבנות לעצמו את התדמית של הבחור הקשוח. שיפסיק עם זה.