נקודת מבט - נינה
אני ואנה הסתובבנו בנמל וקניתי נעלי אולסטאר שחורות גבוהות חולצה ושתי ג'ינסים של Levi's (חברת ביגוד מוכרת).
ממש אהבתי איך שהבגדים נראים.
משום מה כל הזמן הזה אני מרגישה שלא מפסיקים להסתכל עליי ולבחון אותי אחרי כל דבר שאני עושה ולאן אני הולכת.
״הכל בסדר נינוש? את כל הזמן מסתכלת לצדדים.״ אנה שאלה אותי כשעל פניה מבט דואג.
לא רציתי להגיד לה שאני מרגישה שעוקבים אחריי ושמסתכלים עליי בכל רגע שעובר כמו איזה פרנואידית, היא מסוגלת להתחיל לשאול שאלות שאין לי תשובות לענות לה עליהן .
״כן , הכל בסדר. אל תדאגי״ אמרתי וחייכתי אליה חיוך מאולץ כדי שתחשוב שהכל בסדר.
״אוקי אם את אומרת...״ אנה אמרה לי בחשדנות אבל עזבה את הנושא.
סיימנו להסתובב שהשעה כבר הייתה די מאוחרת .
״וואי אני כבר עייפה נינה״ אנה מילמלה לעברי בעייפות
״וואו גם אני! הלכו לי הרגליים מהמסע צייד שלך!״ אמרתי לאנה בציניות כשהיא התחילה לעבור ולבדוק כל חנות אפשרית שהייתה בנמל ולא יצא מצב שנכנסה ויצאה מהחנות באותה כמות שקיות.
״אויש זה היה כיף תודי.״ היא אמרה וגיחכה .
״כמו טירונות.״ אמרתי באדישות ומירמור ומהר שתינו פרצנו בצחוק.
״אבל ברצינות שתינו עייפות , בואי נתקדם לאוטו ואני אוריד אותך בבית.״ אנה אמרה לאחר שהרגיעה את עצמה מהצחוקים כשהיא מצביעה לכיוון החניון שם חנתה את הרכב.
הנהנתי בראשי בתשישות והתקדמנו לכיוון הרכב.
פתחתי את הדלת והתיישבתי במושב שליד אנה מקדימה.
הנחתי את השקיות שלי בין הרגליים שלפתע בתחלתי להרגיש קצת סחרחורת..
אנה נכנסה והתיישבה גם היא והתחילה לנסוע לכיוון הבית שלי.
רוב הנסיעה הייתה שקטה מהעייפות של שתינו ועכשיו יש לי סחרחורות אז בכלל ובואו נגיד שלפני אנה היה לי עוד משהו על הראש.
תומאס.
הסתכלתי אל מעבר לחלון ותוך כדי שמחשבות מתרוצצות בראשי ונזכרתי בעיניו של תומאס . הן כל כך קרות ואדישות, אם מסתכלים עליהן עמוק בפנים ולמשך זמן ממושך, אפשר לראות כאילו משהו ריק ומת מבפנים.
אבל הדרך בה הוא נראה ...
שיערו השחור שנראה כל כך טוב .
השפתיים העבות שלו שאת מרגישה שרוצות לטרוף אותך.
קו הלסת הזה, כל כך סימטרי ובולט . הריח הטוב שמעורבב עם בושם גברי וסיגריות . וואו זה מושלם ביחד
ושלא נתחיל לדבר על הגוף.
וואו אני חושבת הרבה בזמן נסיעה.
המחשבות המשיכו להתרוצץ בראשי. תומאס. היום . הצלקת. הסחרחורת. המוזיקה שכמעט ולא שמעו מהרדיו .
הכל התערבב לי ביחד . פתאום זה הכה בי שוב,
YOU ARE READING
הנפילה
Paranormal״אני מתחננת תעזוב אותי אתה מכאיב לי!״ קראתי בקול כואב אל האדם המפחיד שגרר אותי ברחבי המסדרון. ״את נפלת חזק נינה, אל תדאגי אני אטפל בך.״ הוא אמר לי בקול מאיים ומרוצה . נינה בת השש עשרה , נערה מתבגרת מעיירה נידחת ושוממת בצפון אמריקה מגלה דברים שלא ציפ...
